כבר לא בודדה: הכירי את ליאת קרן, האישה שיצאה מבדידות והופכת את העולם – כדי שאף אחת לא תישאר לבד

כשהיא היתה ילדה, היא אמרה: "אני בודדה". אז אמא שלה לקחה אותה לפסיכולוגית.
במהלך השנים הרגישה שהיא מתאמצת יותר כדי להפיג את הבדידות שלה. ומה שהיא לא עושה היא לא מרגישה שייכת.
עזר לה הרבה "לשוח עם קונו" (ליקוטי עצות) .אף אחד לא לימד אותה לעשות זאת. זה פשוט הגיע מבפנים וגרם לה להקלה רבה.
עם הזמן המשיכה למלא את הבדידות בלימודים שונים, קורסים, פעילויות חברתיות ועוד. והיא די הסתדרה עם זה.
עכשיו משיש לה רשת הגנה כנגד התחושה ההיא, הרגישה בטוחה יותר.

היא זכתה להתחתן ולהקים בית בישראל והתברכה במהרה בילדים. תוך שנה ילדה ומיד לאחר מכן תאומים.
ומאז החלה לחוש עצבות.
מצאה עצמה מבחורה פעלתנית שעושה הכל כדי להשתייך, לאמא שנמצאת בבית עם 3 תינוקות שלא הולכים. בעיר זרה לה שרק עברו אליה, לא הספיקה להכיר חברות חדשות, בעלה לא נמצא בבית כל היום והיא לבד.
קולות התינוקות הבוכים שיקפו את מה שקורה בתוכה. בתקופה שאמורה להיות המאושרת בחייה – היא היתה לבד.
כמו הכוס שהתנפצה בחופה. כך גם המציאות שלה.
ימים היא שיוועה שמישהו ידפוק בדלת. לשאול לשלומה. אולי אחת השכנות. הם לא גרו במקום קהילתי כך שכל אחד לעצמו. אבל היא כל כך ייחלה שאולי מישהי שיודעת שהיא עם 3 תינוקות תדפוק בדלת. תשאל לשלומה. תתן לה פרוסת עוגה. תשתה איתה כוס קפה.
זה לא קרה.
מצווה שמונחת שם לבדה ואף אחד לא הרים אותה. גם היא נשארה בודדה.

תעשו טובה.  אל תשאלו אותי "איך את מסתדרת?" אם אתם לא מתכוונים לעזור. זה כואב.
אני לא מבקשת שיגדלו לי את הילדים.
אני כל כולי עבורם ובשבילם.
אבל מי בשבילי?

אז כן, האישה הזו היא אני.
מה שהחזיק אותי שלא לטבוע. היה קרובת משפחה עסוקה מאוד שפעם בשבוע או עשרה ימים היתה מגיעה לשעתיים, עוזרת לי.
אותה אחת החליטה לזמן מה לנטוש את דרך התורה והמצוות, אבל בעיני היא צדיקה גדולה יותר מהרבה בעיר בה אני גרה.

ניסיתי. פניתי. הצגתי את עצמי. פנו בשמי. אך זה הסתכם בלשאול איך אני מסתדרת.
תודה לה' חלפו 7 השנים בקושי רב ואני עדין משקמת את עצמי ואת נפשי ואת משפחתי מהשפעת הריסות הלבד.
היכן שלא מסתכלים פוגשים בה. כדי לפשט את הדברים. בואו נחלק אותה לשלושה חלקים:

בדידות ברווקות
בדידות בחיי משפחה
בדידות בגיל הזהב

כל חלק דורש דרכים שונות כדי לטפל בתחושת הבדידות.
ברווקות הרבה יותר קל למלא עצמך בפעילויות ולהשכיח אותה.
בחיי משפחה הדברים הופכים להיות יותר מורכבים. בדרך כלל, את לא יכולה לקום ולעזוב הכול ולצאת להתאוורר.

אז תודה לכל היועצים שמציעים: "תעשי למען עצמך" "אל תוותרי על עצמך". אולי אתם פנוים לבייביסיטר?
כי זה ממש מצרך נדיר.
בעקרון, התכוונתי לשנות את העולם, אבל… לא מצאתי בייביסיטר.
זה מתסכל שמציעים לך עצה שאת לא יכולה ליישם.

משהו נוסף שלא שימח אותי שנאמר לי. זה ישתפר שהם יהיו בני 10. וואו רק עוד 10 שנים???
ברמת העקרון היא צדקה אבל זה ממש הבהיל אותי.
יש גם את גיל הזהב. קשישים שנשארו לבד. לא כולם זכו למשפחה שעושה תורנויות לבקרם. ואולי זה גם לא תמיד מספיק?

להרבה קשישים יש מטפל/מטפלת מכורח חוק הסיעוד. זאת גם מצווה שנמצאת ומחכה שירימו אותה.
כמה קשיש אוכל או מלכלך את הבית? במקום שעתיים ניקיון או בישול, קחי אותה לסיבוב בגינה. קחי טרמוס עם תה ועוגיות והגישי לה. שוחחי איתה. מבחינתה זה כאילו היית איתה 10 שעות.

אם רק היינו יכולים להתחיל מהלב. הדברים היו נראים אחרת. לנו ולסביבה.
גם אם ב"ה זכית ואת גרה בקהילה תומכת ואהובה… מה עם אלה שעל התפר? אלה שלא זכו לגדול במשפחה תומכת או קהילה. אלה שנותרו בשוליים. אלה שמרגישות בודדות.
יש מעבר. גם אם אתם עושים למענם אולי אפשר יותר? תמיד אפשר.
אמא שלי אומרת  "שרוצים – אפשר הכל".

החלטתי לעורר את הנושא ולסייע לנשים שחשות בדידות.
המטרה היא הקמת קבוצה חברתית, "קבוצת חברות".
להתחבר, זה דבר שלוקח זמן,
אז
הנה, כאן, פעם ראשונה שאני מעלה את הצורך שלי. שלנו.
תארו לכן מקום, מאגר של מידע, כמו אפליקציה שאת מחפשת מוניות. מי פנויה?
את מחפשת חברה? את מחפשת שותפה?
צלצלי אלי, ליאת קרן: 0505764251

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

התוכנית 'פתוח' של אפרת ברזל שהובילה למיזם 'בדידותא' באתר 'קול כבודה' – לנשים שמרגישות בדידות