"שלום סיון, שמי ענת מאיר. בעלי סרן דוד מאיר הי"ד מסיירת מטכ"ל נפל בקרבות בבארי בשמחת תורה. אם מישהו היה אומר לי לפני ה-7.10 שאני אאבד את החצי השני שלי, הייתי אומרת לו שני דברים: שאני לא אצא מהמיטה, ושאני עם אלוקים סיימתי.
אבל הנה, זה קרה. איבדתי את היקר לי מכל, ואיך שהוא – אין לי מושג איך, אני קמה מהמיטה בבוקר. ואיך שהוא – האמונה שלי רק התחזקה. והפרספקטיבה על כל החיים השתנתה גם היא.
מעולם לא חשבתי שהשם שלי יהיה כתוב על מודעה של תפילת נשים ענקית לאחדות וגאולה, או שאני אדבר ככה על המשיח. ויש לי תחושה שהרבה יזדהו איתי, גם כאלה שלא חוו אובדן פרטי. כולנו לא אותם האנשים שהיינו לפני.
אז בהתחלה הרגשתי שאולי אני משוגעת, מנסה להיאחז במשהו כי איבדתי את כל החיים שלי. אבל הבנתי שלא, האמונה שלי עמוקה ואמיתית. הרמתי את הראש, קראתי ולמדתי, ולא האמנתי שהכול כתוב בספרים: נבואות חורבן שמתקיימות הן סימן לכך שככה יתקיימו גם נבואות הגאולה.
אני לא מבינה כלום, אבל מבינה שקורה פה משהו הרבה יותר גדול מאיתנו, שאין לנו שום דרך להבין, ודווקא זה מה שנותן לי ביטחון: הובטח לנו שבסוף יגיעו ימים שלמים ויפים, מלאים באור שאנחנו לא מסוגלים בכלל לדמיין.
בואו לא נייפה את המציאות. הדרך לשם קשה מנשוא, כולנו מרגישים את זה. היו צדיקים גדולים שלא רצו לחיות בדורנו כי ידעו שזאת תהיה תקופה קשה בכל ההיבטים. ואנחנו, דור של נשמות גדולות, זכינו לחיות בתקופה הגדולה הזאת.
אז נכון, אין לנו מושג איך זה יקרה ומתי, ואצל הקב"ה אין דד-ליינים, אבל מריחים באוויר שמשהו גדול וחריג קורה פה. אז הנה אני, שאי אפשר היה לדמיין שאכתוב משהו כזה לפני כמה חודשים, מבקשת מכן להצטרף אלינו לתפילה.
מוזמנות להגיע הערב בשסע לכותל, או להתפלל איפה שאתן, כי כולנו רוצים שלום, שלווה, ביטחון, אמת אחת ברורה. אין לי ספק שיש לתפילה שלנו כח עצום וגדול. אומרים שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל. אומרים שבזכות נשים צדקניות – גם ניגאל".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
