מה השתנה בצום י"ז בתמוז השנה? מחר (שלישי) – צום י"ז בתמוז, מלפנות בוקר עד הערב. זהו היום שבו נפרצו החומות של העיר ירושלים, לפני החורבן. אבל השנה יש משמעות מיוחדת לשתי המילים העתיקות האלה, "נפרצו החומות". דמיינו את החומות שמגינות על העיר נופלות, ואת האויב הרומאי פשוט נכנס פנימה, כובש ומחריב. נשמע מוכר? זה הרי מה שקרה לנו השנה, כשנפרצו החומות בדרום.
צום י"ז בתמוז מסמל את התחלת "שלושת השבועות" (תקופה שמכונה גם "בין המיצרים"). תקופה עם מנהגי אבלות שנמשכת עד לצום תשעה באב, בעוד שלושה שבועות, ביום חורבן בית המקדש והיציאה לגלות. והשנה, יש לצערנו כל כך הרבה אבלות חדשה באוויר.
אז האם המטרה היא רק להתאבל? חכמינו מבקשים מאיתנו לבדוק היטב האם העצב מוביל אותנו רק לייאוש, או גם לתיקון. האם אנחנו מרגישים את הצום רק בקיבה, או גם בלב.
אלה ימים גדולים שיש בהם הזדמנות לתיקון עמוק: ימים שקוראים לנו לשאול את השאלות הכי קשות, על עצמנו ועל גורלנו. שאלות על תפיסת העולם, על ה"קונספציה". לא רק הקונספציה של "חמאס מורתע", אלא מהו בכלל עם ישראל, מה התפקיד שלנו, איך נתאחד, למה הרוע המוחלט תמיד רואה בנו אויב, ומה התשובה שלנו.
הנביא זכריה אמר שהימים האלה עוד יהפכו בעתיד לימים אחרים, הם יהפכו "לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים". זה תלוי בנו, ובעזרת השם עוד השנה. בשורות טובות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
