"שלום סיון, קוראים לי תהילה, אני סטודנטית ואני כתבתי את השיר שפורסם בצום י"ז בתמוז:
'אף אחד לא צריך
להסביר השנה
למה צמים
כשנפרצת חומה'.
האמת היא שאני בהלם מהתגובות והשיתופים של השיר הקצר הזה. זה הלם פרטי, אבל גם הלם לאומי. הלב של עם ישראל מחובר, בוער ומרגיש.
השיר הזה נכתב אתמול, כשחשבתי עם עצמי איך מתחברים השנה לי"ז בתמוז. לא יכולתי לשאת את המחשבה שנצום 'כרגיל'. ואז זה פשוט נחת עליי, ההבנה שמה שעברנו השנה הוא מה שעברו אבותינו.
פריצת החומה של ירושלים לפני אלפיים שנה היא לא עוד אירוע היסטורי, סמלי, מטאפורי. ראינו בעיניים פריצה של חומה, ראינו מה קורה כשהאויב פורץ את הגבול. כאב שבלתי ניתן לתיאור. פתאום הבנתי עד כמה י"ז בתמוז הוא יום מזעזע, עוד לפני חורבן הבית בתשעה באב.
המילים של השיר הקצר כבר הגיעו מעצמן. בדרך כלל כשהן באות ככה לבד אני יודעת שזה לא שלי.
י"ז בתמוז הוא היום הראשון של 'שלושת השבועות', עד תשעה באב. ימים של אבל, שנחשבים להזדמנות לתקן ולבנות ולהתחזק. אני שמחה שהצלחתי לחבר אותנו לכאב של החורבן, כאב שמתוכו – תגיע השמחה של הבניין".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
