טובי ברון המסע: “אולי מישהו מקלקל לך?”

לא הספקתי הרבה לדאוג עד שמנהל בית ספר
באחד מפרברי אזור המרכז התקשר אליי ובישר לי
שהתפנתה משרה. “אני יודע שלמפקחת מסוימת
יש גישה למשרה הזו. גשי אליה. אני אמליץ שתקבלי
את המשרה. חסרה כאן מורה מסוג של רכזת חברה
ופעילות. זה יהיה טוב לך וטוב לבית הספר”.
הוא לא היה צריך להתאמץ לשכנע. מי לא רצתה פירור של משרה קבועה?
קל וחומר נתח מכובד.
כתבתי למפקחת מכתב נוגע ללב. את עצמי שכנעתי. לא היה לי ספק שגם
אותה. הלוא גם היא רוצה את טובת התלמידות, ומה היא טובתן הבלעדית אם
לא להעניק לי מישרה… ואני תאמינו לי באמת ובתמים רציתי לעשות להן טוב.
המזכירה של אותה מפקחת התקשרה אלי. שלחתי גם לה מכתב בצרוף עוגת
גבינה (הונגריה שכמותי…) ובישרה לי מידיעה שמאחורי הקלעים ש”המישרה
הזאת כנראה תיפול לידייך”.
נסעתי לכותל. אמרתי “נשמת” ברכתי את שם ד’ מלב חם. לפחות בעבודה
הולך אם בשידוכים מתעכב.
אבל אז התבררה האמת המאכזבת, שעולם האמת הוא ממש רחוק מכאן.
המנהל החביב של אותו בית ספר התקשר שוב. וזה היה תוכן השיחה המדכאת
ההיא: “גברת טובי צייטלין, אני מופתע ומאוכזב אבל זה המצב…”
הפסקתי לנשום לרגע. מנגינות עצובות עם צירצורים מאיימים לפתו את גרוני…
הוא המשיך (במנגינה של איכה לדעתי): “המפקחת הכירה אותך באופן אישי.
יצא לה לומר מילים טובות על עבודתך. בטחתי בה. היא דאגה להכנת המשרה
בצורה ראויה להתפעלות. אבל היא לא עשתה את זה בשבילך או בשביל
בית הספר. יש לה מחותנים, משפחה חוצניקית מאד חשובה שיש להם בת
שהתארסה ובאה לגור בישראל אז כמו מחותנת נאמנה (נו… באמת למי היא
אמורה לדאוג? כל אחד היה עושה את זה למען מחותנים חדשים) היא זיכתה
את הצעירונת ממשפחתה במשרה שאת קיווית לקבל…”
נסעתי שוב לכותל. זאת הייתה תחנה קשה בדרכי שאך התחילה. סדק כואב
מדי בחומת הנאיביות שלי נפער. מה יהיה? החיים כל כך קשים? והלוא רציתי
להצליח לעשות טוב.
כשהגיעה אמא שלי הביתה באותו ערב היא פגשה את בתה נפוחת עיניים
וכאובה.
“טובי יקרה שלי, הקב”ה הוא אמת וכשמתפללים ורוצים לעשות טוב לילדים
שלו הוא עוזר. אין בעולם מפקחת או מכתב או השתדלות שבאמת מכוונים
מהלכים. רק רצון ד’ הוא הקובע ואם נשכיל להתפלל בנימה של ‘למענך!!!
אלוקים חיים’ הוא ינהל את מלחמתנו. אף אחד לא יכול להעלות או להוריד.
בואי. תשטפי פנים נלך אליה הביתה”.
“אמא, זה ממש לא נעים. מה נאמר לה: שתתבייש לה?”
“מה פתאום, אני מבינה אותה לחלוטין. למי היא צריכה לעזור: לבת שלי או
לבת של המחותנים שלה?”
צעדנו לביתה. נקשנו. הדלת נפתחה. היה אפשר לראות בבירור על כל תו
בפניה שהיא רוצה לראות כל אחד מבני ברק חוץ מאיתנו. (לא מפליא, בינינו…)
אמא שלי החריפה והחכמה חיבקה אותה בחום איחלה שיהיה מזל טוב ונחת
והוסיפה לה: “את עשית מה שמחותנת טובה עושה. והיא בטח מוצלחת לא
פחות מטובי (טוב שלא אמרה יותר. הייתי שם ועדיין בלי משרה.) אני רק רוצה
שתכתבי לנו מכתב המלצה חם. ואם יתגלגל לידך אנא חשבי על הבת שלי.
אולי תהיי שליחה טובה”. ההיא לא עמדה בגבורה ובחמימות של אמא שלי.
היא הבטיחה (די, אל תאמינו יותר) שתנסה לעזור אם תוכל. אנחנו כבר למדנו
שרק ד’ יכול. חזרנו הביתה.
לא תנחשו את ההמשך, אז אל תנסו. רק בורא עולם היצירתי והרחום יכול
להמציא כאלו עיקולים בדרך.(וזאת תשובה לכל השואלים הסקפטיים: “הכל אמיתי?” – כן! עם כל
היצירתיות שלי לא יכולתי לחשוב על המהלכים שהיו במשחק חיי)
אותה בחורה שקיבלה את המשרה שלי קיבלה על עצמה לגלות למקום תורה.
“הם בסוף יגורו בליקווד. המשרה מחכה כפרי בשל לטובי. אם להודות על
האמת, לא הייתי הופכת את העולם לדאוג למשרה קבועה לצעירונת מבני
ברק. למחותנים ששלחו בת לישראל התחייבתי ועשיתי. ד’ הכין את המשרה
לבת שלך” – כך סיכמה המפקחת את השיחה.
כדאי לשמור ואולי אפילו לרשום את הרגעים בהם רואים את יד ד’ והוא עושה
עימנו אות לטובה למען יראו. ברגעים של מצוקה ולחץ חייבים לשנן ולקרוא
את מה שרשמנו כי “אין עוד מלבדו”. אף אדם לא יכול להועיל או להזיק.
באותו לילה כשהלכתי לישון חשבתי לעצמי שגם כשרוצים להזיק למישהו,
ברצות ד’ זה יתהפך לטובתו. וכשרוצים בביטחון של כל יכולים לדחוף משרה
או “להכריח” להתחתן – אם ד’ לא ישמור שוא תשקדו. אפשר תמיד בפינת
הלב לחוש רגש יהודי שלוחש: “ד’ לא נותן לזה לקרות… אז רק להשתדל
ובעיקר להתפלל”.
התובנה הזאת תלווה אותי עוד שנים בשידוכים. כשרבים וטובים יקשו: “אולי
מישהו מקלקל לך?”

אילו תפילות תמיד נענות? – תפילות רוחניות.
כשמתפללים שהמשכנתא תיעלם עם שחר או שהדיאטה תצליח(בעיקר על
בסיס עוגות שמנת) או שהילדה תתקבל לגן מסוים – כל אלו התפילות בוודאי
נשמעות אבל לא תמיד נענות בחיוב.
אבל כשהתפללתי: “רבש”ע תעזור לי שיהיה לי מקום טוב להתפלל בו את
תפילת מוסף של ר”ה, ויהי רצון מלפני אבי הרווקות שנהיו אמהות בגיל
מתקדם ורגילות ורוצות לבכות במנין, שאמצא ביביסיטר מסורה” – זאת
התפילה מיד נענתה. שבוע לפני ר”ה דפקה על דלת ביתי בעלת תשובה צדיקה
ומתוקה. היא חיפשה מקום להתארח. השכנים קבעו בביתם מנין לנץ. כך
צעדתי עם שקית שהכילה מחזור וטישיו לבית של השכנה. בכיתי בהתרגשות
לתוך הכיור במטבח. חזרתי הביתה מאושרת ומסופקת רוחנית. תינוקת בת 3
שבועות חיכתה לי ברוגע ואז שלחתי את האורחת הצדיקה להתפלל.
התפילה ההיא הייתה שווה שנה שלמה.
חברות, לא קיבלתי אותה בחינם. התפללתי עליה.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

המסע פרק ח' – “וזכנו שנרגיש כוונת רצונך הטוב” טובי ברון כותבת לך…המסע פרק ב' טובי ברון כותבת לך …פרק ד' טובי ברון כותבת לך…המסע פרק ה' טובי ברון: "איך זה יכול להיות? למה כולן מתחתנות בקלות ורק אני עושה בעיות?"