אני עוקבת כבר מספר שנים אחרי סדר המטלות והאנרגיות שהן לוקחות מאיתנו הנשים (והגברים) ומנסה לעלות על הדרך הטובה ביותר,
בה נוכל גם לצלוח את עבודות היום -יום שלנו, וגם להמשיך להתמיד ולהצליח בעסק/בעבודה ולהיות הורים למופת, שנוכל בסוף היום להניח את הראש על הכרית ולהגיד:
היי זה עבד לי טוב! הייתי פיקס היום! הספקתי המון וגם נשארתי נחמדה!
לא כל המשימות נחמדות לך
בואי רגע נכין רשימה של כל המטלות שממתינות לך כשתחזרי מהעבודה: לבשל (או לחמם אוכל שהכנת בלילה/נשאר משבת) להרגיע את הילדים, לנקות את מה שהם שפכו,
להקשיב לחוויות, לכעסים, למריבות ולהתרגשות – כל ילד ומה שהוא מביא איתו בתיק.
לברר לגבי שיעורי הבית שלהם ולעזור למי שזקוק לעזרה, לבקש מהם לסדר אחריהם, לקפל כביסות, להכניס מכונה, לתלות, לטאטא, לשלוח למקלחות, להביא מגבת,
לחפש פיג'מה לילד, להציע לגדול במה לשחק, לענות לטלפון ולהעביר לבת הגדולה. לשמוע את התסכול שלה, ליעץ (בינתיים התינוקת בוכה, מה היא רוצה כבר?)
להשכיב את הקטנה לנוח כי היא ממש שבורה מעייפות, עוד 20 דקות תעירי אותה (ותתמודדי עם בכי) כי היא חייבת לישון בלילה.
להכין ארוחת ערב, אבל קודם לשטוף כלים, לפנות ערימת עיתונים שנשארו פה מהתקופה האחרונה, לבקש מהם להוריד זבל, לשמוע שהם רבים, לפשר, לצעוק, להחליט על ילד אחד, לגלות שהוא מתעכב ולבקש מהשני. לגלות שחסר לילד האמצעי ספר ולצאת לחפש לו דחוף כי מחר הוא עלול להענש…
ומה עם שטיפת הרצפה בסוף יום? ומעבר עם אקנומיקה בכיורים, בחדרי השירותים? מקלחות לקטנים, השכבות לישון, לשבת קצת לקרוא משהו?
איזה עומס, מישהו באמת מצליח לעשות את זה כל יום מחדש? וככה ברוגע, בלי לכעוס או להתפרץ?
אז זהו שלא.
נכון, את לא באמת מצליחה לנקות כל יום את כל הבית, לכבס את כל הסלים, לבשל 3 ארוחות ולהיות נחמדה בד בבד.
וכל החיים הם סוג של 'לא הספקתי' ו'גם היום לא הגעתי לסידור ארונות הבגדים' וגם 'מחר שוב אוכלים נקניקיות בפיתה? למה לא קציצות אמא!' וזה מאד טבעי ויקרה שוב אם לא תביני כיצד המוח שלנו פועל.
והכי גרוע הוא, שלא פעם אנחנו מוצאות את עצמנו כשהרגש כבר לא מחובר, העצבים רופפים ואין לנו סבלנות להקשיב ודמעות יורדות בכעס כשאת צריכה לרוץ מחדר לחדר להענות לכל הבקשות של הילדים הקטנים והגדולים שלא מסתדרים לבדם.
אז מה יכול לעזור לנו להיות גם יעילות וגם רגועות?
הפרדה!
הפרדה בסוגי המטלות והוייב שהן מביאות איתן.
לכל משימה יש את האנרגיה שלה, ה'וויב שלה'
כשאת מדברת עם הילד ומנסה לפתור את בעיותיו – את יכולה לקפל כביסה או לבשל ואפילו לשטוף כלים.
אבל כשאת שוטפת את הבית, מה הכי מתאים לך? מוזיקה? אולי לשוחח בטלפון? את חייבת להציב לך סביבה 'סטירילית' לפעולות שדורשות את זה.
ועוד משהו, אם נניח את באמצע לתלות הר של כביסה, עומדת במרפסת או בחלון ומתכופפת ומרימה ותולה אחד לאחד ואז מתברר לך שהקטן/קטנה צריכים החלפת טיטול, המעבר הזה מוייב של תליית כביסה/ניקיון הבית לטיפול בילד, ניקיונו או האכלתו – דורש אנרגיה נוספת שבדרך כלל, באמצע היום, כבר חסרה לנו מאד.
הכלל הוא להפריד בין המטלות: בשעות הטיפול בילדים, להיות עסוקה ולקדם פעולות שאפשר לשלב יחד איתם: סידור המשחקים, קיפול כביסה, בישול אוכל למחר/הכנת ארוחת ערב.
בשעות שהם ישנים, או יוצאים לגינה (עם אחות גדולה או אבא) זה הזמן שלך לקחת אויר, לשתות קפה טוב ולהתחיל בעבודות שדורשות ריכוז ורצף, כמו שטיפת הרצפה, ניקיון כללי או השלמת משימות מול המחשב.
ואם היום הילדים שלך דורשים יותר יחס, או אם אין לך עזרה באחד התחומים שדורשים ריכוז ורצף, שחררי! זה יחכה לזמן טוב יותר.
הכי אידאלי, אם יש באפשרות בני הזוג או הבוגרים שבבית לערוך 'תורנות' על המשימות לפי הסוג והמאמץ שהן דורשות, למשל בימים א' וד' אמא שוטפת את הבית וחני אחרית בשעות האלו להיות פנויה רגשית ומעשית לצרכי הילדים שבבית. (ז"א להגיש להם לאכול, להרגיע מריבות או לנקות ילד שזקוק לזה באופן מיידי, עד שאמא תהיה פנויה אליהם).
או בימים א' ג' וה' אבא שוטף כלים ותולה כביסה בשעה שאמא מקלחת את הילדים ומשכיבה אותם לישון. כשאין מעבר מאנרגיה אחת לאנרגיה אחרת בצורה כפויה, המטלות זורמות הרבה יותר וומעניקות לנו אפשרות להתרכז בהן ואפילו להנות.
חשוב לשים לב, לא לעבוד הרבה זמן באנרגיה גבוהה, במטלות שדורשות יותר מאמץ, אלא לחלק את היום לשעות בהן את מפסיקה ועוצרת ויורדת לאנרגיה נמוכה, ועובדת עם מטלות קלות יותר, רגועות יותר וגם מתפנקת בין לבין בנשימות, משהו טוב לשתות וחומר טוב לקריאה / משחק / צפיה
כשיש חלוקה ברורה אצלך, בלב ובמוח. גם אם את היחידה שמבצעת אותה, את יודעת איך לעשות ומתי לעשות כל דבר, ואז האנרגיה מתחלקת באופן נכון יותר ומאפשר יותר.
זאת אומרת, שאם את למשל מתמודדת לבד עם גידול הילדים, את דואגת שבזמן שיש לך משימות שדורשות שקט – תהיה לך עזרה מבחוץ שתאפשר לך את ביצוע המשימה ותחזיר את הילדים לאמא רגועה, שהספיקה יותר וממילא שלווה יותר.
וזכרי, מוזיקה טובה, ריחן טוב בחדר (כמה שפריצים של ספריי למייבש גם יועילו מאד!) ומנוחה של 40 דקות בצהריים/אחר הצהריים, יתנו לך באופן אוטומטי אנרגיות חיוביות לעשיה חיובית עם אוירה טובה.
בהצלחה!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
עם כל הכבוד, כשאת מקשיבה לילד, תקשיבי לו. בלי כביסה ובלי כלום. אחר כך, כן, אפשר לעשות את עבודות הבית כשהילדים מסביב, משחקים או לומדים, וכשהם ישנים, קחי את הזמן, קודם כל, לעצמך לכמה דקות.