צביה, אישה מרשימה בשנות ה30 לחייה אמא לשישה ילדים מתוקים, עובדת כמתכנתת בחברה מוכרת, המשפט ששגור על לשונה: "אני מסתדרת עם כולם אחת כזו שזורמת, איפה שתשימי אותי אני מסתדרת, אני אף פעם לא כועסת…". צביה ידועה בהתמסרותה לסביבה ולאחרים, ותמיד מוכנה להושיט יד עוזרת. לאורך השנים, צביה בנתה לעצמה תדמית של אישה חזקה ומצליחה, כזו שמצליחה לנווט בין דרישות המשפחה והקריירה בקלות יחסית. היא תמיד הייתה הראשונה להתנדב לפרויקטים קהילתיים ולעזור לנזקקים. היא אינה רוצה להטריח אחרים וגם כשהיא זקוקה לעזרה היא מבטלת את הצורך הזה ואומרת לעצמה "שטויות אני כבר יסתדר לבד, העיקר לא להפריע לאחרים" למרות שהיא עובדת שם כבר 8 שנים וקודמה בתפקידים שונים, היא לא העזה לבקש העלאת שכר מהבוסית בעוד חברותיה דרשו העלאה וקיבלו צביה נזהרה. חיוך תמיד מרוח על פניה, גם כשקשה לה מאוד.
בשנה האחרונה למרות השלווה והשמחה שהייתה מוחצנת אצל צביה, בתוך תוכה היא החלה לחוש לחץ וכאב נפשי ללא הסבר. מידי בוקר צביה מתעוררת לקול המולת ילדיה המתוקים. ממהרת להכין ארוחת בוקר, לסדר את הילדים למוסדות הלימוד. היא מיהרה באותו בוקר להצגת פרזנטציה חשובה בעבודה בפני משקיעים פוטנציאליים בחברת ההייטק, הבוסית ביקשה ממנה לעשות זאת במקומה. מעבר לשעות העבודה וללא תמורה.
צביה הספיקה להעיף מבט בראי והיא שמה לב לעיניה, הבזיקה לה מחשבה "עיניים ריקות לא מרוצות". בדרכה לעבודה, צביה הרגישה כאילו חבל בלתי נראה מתהדק סביבה. נשימותיה הפכו קצרות וקשות. היא ניסתה למלמל פרקי תהילים אך לא הצליחה, לרגע, עצרה ליד חנות ונשענה על הקיר, מנסה להסדיר את נשימתה. "שטויות אני בלחץ מהצגת הפרזנטציה". במהלך הפרזנטציה, צביה דיברה בלהט והמשתתפות התרשמו משליטתה בחומר ובבהירות שהעבירה אותו. צביה חייכה לאורך כל ההצגה, קולה היה יציב, אך בפנים הרגישה כאילו היא מתפוררת. כל מילה שיצאה מפיה הדהדה בראשה כשאלה – האם הייתי אני אמורה להעביר את הפרזנטציה? האם זהו תפקיד שלי?
בלילה, כשכולם ישנו, צביה ישבה במטבח החשוך כשנורות הלד מאירות על השיש המבריק, וריח של חומר הנקיון בניחוח לבנדר עליו צביה לא מוותרת מידי ערב התערב לו בדמעות מלוחות שזלגו על לחייה. צביה הרגישה בודדה יותר מאי פעם. היא רצתה לזעוק, אך ידעה שעליה לשמור על שקט. הכאב היה עמוק כל כך, אבל זר ולא מובן. לכאורה חייה טובים, אין משהו בעייתי אז למה כואב לה? מה מציק לה? למה הדמעות לא שואלות אותה וזולגות?
כשהחליטה לפנות לטיפול, צביה חשה אשמה ועצב, לא הצליחה למצוא ביומן זמן לקבוע עם המטפלת שכן חייה עמוסים כל כך בעזרה לבוסית לקהילה וכמובן למשפחתה היקרה, אבל הכאב היה גדול מדי מכדי להתעלם ממנו.
בפגישה הראשונה, כשהמטפלת שאלה אותה "מה את רוצה באמת, צביה?", היא הרגישה כאילו העולם מסתחרר סביבה. פיה נפתח, אך לא יצא ממנו קול. ברגע הזה, צביה הבינה עד כמה היא רחוקה מעצמה, וכמה ארוכה הדרך חזרה.
במהלך הטיפול, צביה התנצלה רבות כשאחרה, התקשתה לשבת בנינוחות על הספה ותמיד הייתה מוקפדת מאוד בדיבורה ובהליכותיה, כמעט תמיד הסכימה עם הצעת פירוש של המטפלת. אחת לכמה פגישות כשראו שהשעון כבר מורה על סיום השעה, צביה התנצלה שוב ושוב בעוד המטפלת מסבירה לה "זה בסדר אחריות שלי הזמן…נכון השיחה מעט התארכה לא רציתי לקטוע אותך כשאת משתפת משהו משמעותי כל כך…" צביה לקחה את האחריות על עצמה, התקשתה להרפות, רצתה בכל ליבה להיות מדויקת לכללים וחלילה לא להכעיס את המטפלת.
במהלך הטיפול צביה עברה תהליך של גילוי עצמי מטלטל. היא הבינה שרוב חייה הוקדשו לריצוי אחרים ולמילוי ציפיות חברתיות. כשנשאלה בטיפול "מה במהלך היום היא עושה עבור עצמה?" היא התקשתה לענות. וכן האם היא פועלת בחייה מתוך רצון אמיתי? צביה גילתה להפתעתה שאין לה כמעט תשובות חיוביות. גילוי זה היווה נקודת מפנה עבור צביה. היא הבינה שעליה ללמוד להקשיב לקולה הפנימי ולזהות את רצונותיה האמתיים, מעבר לציפיות החברה והסביבה. זהו תהליך ארוך ומאתגר, אך צביה מבינה שהוא הכרחי עבור בריאותה הנפשית ואושרה האישי.
מושג פסיכולוגי: עצמי אמיתי ועצמי כוזב
דונלד ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בריטי מוביל, פיתח את המושגים "עצמי אמיתי" ו"עצמי כוזב" כחלק מתיאוריית ההתפתחות הנפשית שלו.
העצמי האמיתי: מקורו בספונטניות של התינוק ובתחושת החיות הפנימית שלו. עצמי אמיתי יכול להתפתח כאשר הדמויות המשמעותיות והסביבה מגיבה באופן מותאם לצרכי התינוק. הסביבה מוכוונת ומדייקת את עצמה לתינוק הקטן בייחוד בשנתו הראשונה ולא רק. התינוק המתוק לא שואל את האמא:"עכשיו מתאים לך שאקום? עכשיו מתאים לך שאוכל? אני מתנצל אני צריך שיחליפו לי טיטול" הוא פשוט מתנהג באופן ספונטני, והסביבה (בעיקר האם) נענית לצרכיו ומתכווננת אליו.
חוויה זו מאפשרת לתינוק להתפתח באופן מיטיבי בו העולם מכיל את "העצמי האמיתי" שהוא כאדם מביא איתו לעולם. בהמשך העצמי האמיתי יכיל גם חלקים של תוקפנות, צעקות בכי כשכואב או כעס. ואפילו יצירתיות כמו לקשקש על הקירות או הרצפה, כי זה רעיון ממש טוב:). האותנטיות וההוויה המשוחררת ובניית הסובייקטיביות מתאפשרת, כאשר בגיל צעיר איפשרו לנו לחוות את החלקים השונים שלנו מבלי לעצור, או כאשר חשנו בטוחים מפסיק בסביבה להיות מי שאנחנו, שהסביבה או הדמויות המשמעותיות יישרדו גם את הבכי המתמשך, או את הכעס או כל התנהגות אחרת גם אם הם היו רוצים שברגע זה נתנהג באופן מרוסן יותר.
מה קורה כאשר לא יכולים מסיבות מגוונות לספק לתינוק את צרכיו הנפשיים או הגשמיים? ייתכנו סיבות מאילוצים שונים, לדוגמא דיכאון של האמא, הישרדות של הדמויות המשמעותיות בתקופת החיים הזו או בכלל. אז התינוק יחוש את הסכנה שיש בקשר שלו עם הדמויות הראשונות שמכיר בעולם.
אז. העצמי הכוזב יגן עליו.
העצמי הכוזב נוצר כמעין הגנה על התינוק מפני העצמי האמיתי- כאשר הסביבה אינה מספקת תגובה מותאמת לצרכי התינוק. כך במקום שהסביבה תהיה מוכוונת לתינוק, הוא הופך להיות מרצה, ומוכוון, "מסתדר עם כל אחד בכל מקום" מנגנון זה מתפתח כדי לרצות את הסביבה ולהתאים את עצמו לציפיותיה. עצמי כוזב מתמשך, בו למעשה העצמי האמיתי אינו גלוי ואין לו מקום בחייו של האדם, התינוק שגדל והופך לבוגר יחוש ריקנות, חוסר משמעות וניתוק מרגשותיו האמיתיים. כשהמצב קיצוני המצוקה הנפשית תלך ותגבר ועלולה להראות כמו דיכאון, התפרצויות זעם וחוויה של חוסר סיפוק מהחיים.
למעשה, כל אדם מפתח במידת מה עצמי כוזב, כחלק מהצורך להסתגל לחברה, וגם בעצמי אמיתי יש דרגות שונות של בריאות נפשית. זמנים ומצבים בהם אין פער בין הפנים לחוץ כלומר שהעצמי האמיתי גלוי וברור הם: חלימה, שכרות, או פסיכוזה.
אולם, הבעיה של העצמי הכוזב תתעורר כאשר הוא שולט ומדחיק את העצמי האמיתי בכל הזדמנות. אז צפויה להחווה מצוקה לאדם.
המטרה בטיפול נפשי היא להרחיב את העצמיות, לתת ביטוי ומרחב לעצמי האמיתי שהודחק במשך השנים מתוך אסטרטגיה שהייתה רלוונטית לראשית החיים בשל האילוצים, אך גם תהליך מרגש זה של גילוי עצמי אמיתי ייעשה בזהירות בטיפול עם שמירה על יכולת של המטופלת להסתגלות חברתית ושמירה על קשרים.
יכולים לשבת יחד ולשתוק? לדעתו של וויניקוט היכולת לא לתקשר היא חיונית לבריאות הנפשית, והיא כביטוי לעצמי האמיתי. למעשה המרחב הפנימי שלכם לא נתון ללחץ חברתי מתמיד ואתם קשובים לעצמי האמיתי.
מהמקורות:
"אם אני אני כי אתה אתה, ואתה אתה כי אני אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני אני כי אני אני, ואתה אתה כי אתה אתה, אז אני אני ואתה אתה".
)רבי מנחם מנדל מקוצק(
כתוב במשנה בסנהדרין : "לפיכך נברא האדם יחידי …ולהגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומים זה לזה ומלך ומלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אחדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהם דומה לחברו"
ומסביר העלי שור: "כל אדם הוא בריאה חד פעמית. וידע זאת כל אדם אני עם כוחותיי ותכונותיי, פרצוף פני וסגולות נפשי, יחידי בעולם. כי בין כל החיים עכשיו אין אף אחד כמוני, בדורות עברו לא היה כמוני ועד סוף הדורות לא יהיה כמוני"
הרב שלמה וולבה זצ"ל בספרו "עלי שור" קס"ח
ברכי שגב הינה פסיכולוגית בהתמחות קלינית
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
