לפני כשנתיים השתתפתי במחקר שבחן את ההשפעה של איך הקשר של אדם עם האמא שלו משפיע על איך שהוא תופס את הבורא עולם.
כלומר, אם מישהו רואה באמא שלו דמות אכפתית, מקבלת, סולחת, או חלילה רגזנית, שומרת טינה וכדומה כך גם הוא תופס את הבורא.
המחקר הזה עורר אותי למחשבה, לבחון את התפיסה שלי את הקב"ה וגרם לי לגלות דברים מעניינים מאד. מספר פעמים ניסיתי לפנות לחוקרים בבקשה לקבל את תוצאות המחקר ולא עלה בידי.
אבל כעבור זמן ראיתי מחקרים אחרים שאומרים שאכן, איך שאנחנו תופסים את הבורא משקף את איך שאנו תופסים את דמות האמא שלנו.
כתוב בפרשה "והשבת אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלקיך שמה ושבת עד ה' אלקיך".
ואומר בעל הנעם מגדים אם תשים אל ליבך ותתבונן לראות כי בכל מקום אליו הודחת 'ה' אלוקיך שמה' – השכינה שרויה בגלות יחד איתך ומשתתפת בצערך כמו שנאמר "בכל צרתם לו צר" – אזי תצטער על גלות השכינה עוד יותר משתצטער על גלות עצמך, וממילא "ושבת עד ה' אלקיך" – או אז תשוב ותחזור בתשובה.
כהורים יש לנו יכולת לעזור בפיתוח הרגשות וההבנה של הילדים כלפי הבורא. יש לנו השפעה על היכולת שלהם לחזור בתשובה. כשאנחנו סולחים לילדים שלנו כשהם מביעים חרטה על טעויות
שעשו, אנחנו מלמדים אותם שיש מקום לתשובה אמיתית, גם ה' סולח. אם נדאג להבהיר להם שאנחנו אוהבים אותם וכשטוב להם טוב לנו ושכשרע להם רע לנו, הם גם יבינו את המשמעות
שבכל צרתם לו צר. הם יאמינו וירגישו שימינו פשוטה לקבל שבים.
בברכת שבת שלום
ובשורות טובות
בתיה הרשקוביץ
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
