יש זמנים שהם כמו מכת חושך, החושך סמיך כבד ואפשר לחוש אותו.
ממש.
כאילו הוא לא העדר האור אלא חושך שלא אמור לצוץ בו אור…
נשים חייבות במצוות הדלקת נרות חנוכה (מוצאות ידי חובה על ידי מישהו אחר), וכן עליהן לעצור ממלאכה כחצי שעה לאחר הדלקת החנוכיה, למרות שזו מצווה שהזמן גרמא
כיון ש'אף הן היו באותו הנס'.
ידוע כי בתקופת היוונים היו גזירות שניסו להרוס את קדושתם של היהודים, והנשים והבנות הן אלו שלא חששו, ולמרות הגזירות היו מוסרות נפש לשמור על הבתים מכל פגיעות היוונים, מכל רוח טומאה.
כמעט 4 שנים של גזירות בלתי אפשריות, אך הרוח שלהן לא כבתה.
ואז בתוך מספר ימים, הפך הקב"ה את הקערה על פיה, והנס התרחש על ידי יהודית הצדקת, שהשקתה את אליפורנוס והביאה למותו ולביטול כל הגזירות.
הנס התחיל בנשים היהודיות שמסרו נפש והוחתם על ידן, שהקב"ה שלח את הצדקת שבהן וגיבורת הכוח, לסיים את סאגת היוונים על היהודים.
וכאן אישה, אני בטוחה שאת מזדהה.
כי לכל אחת ואחת, יש רגעים של חושך ותחושה שאין עוד יכולת לקום מהסיטואציה הקשה, מהתקופה ההרסנית שהיא עוברת באופן אישי או בביתה.
וחנוכה, כמו שהוא, מספר לנו על כוחות הנפש שניתנו במיוחד לנשות ישראל, להלחם על הבית שלהן, להלחם על הרוח בבית, על הקדושה ועל השמחה היהודית בבית.
אז גם אם את עוברת ימים קשים, נסיונות ותחושה שאת כבר לא יכולה יותר עם החושך הזה, באים חז"ל ומבקשים ממך: אל תשכחי שאת-את: הפתח לכל האור של עם ישראל!
אל תתיאשי! תמשיכי להלחם על הטוב שמגיע לך ולבית שלך, שבי חצי שעה בכל ערב, עד סיומו של החג הניסי הזה, ותסתכלי על האור הקדוש שבנרות החנוכה.
ותתפללי, תורידי דמעות ותתחנני למלך שכל הניסים והנפלאות שלו שישלח לכם את הישועה שלכם, בזכות הרוח שלך, בזכות הנשים הצדקניות שקדמו לך ובזכות זה שאת פה עכשיו, מבקשת ולא מתיאשת, ושותפה לו בכל מה שקורה ומתרחש.
שיהיה לך חנוכה שמח ומאיר, גאווה נשית טהורה ממלאת בכוח ובנחישות להצליח ולקדש את שמו.