אין כמו עטה (עם סגול פתח) הגננת: אכפתית, אוהבת ובעיקר מחנכת בלי מילים. עם חיוך אחד גדול.
כך הייתה עטה (עם סגול ופתח) בלי להתאמץ מחנכת. אוהבת.
היום איפה תמצאו כזו?
בלי ממתק אחד עשתה לנו יום ועוד אחד מאושר.
גננות, מורות, רבעס, מלמדים, הורים – חוסו על הילדים!!
התופעה שהולכת ומחריפה ואין פוצה פה. או בעצם הרבה ילדים פוצים פה… סוגיית הממתקים והמתוקים שמחולקים בכל הזדמנות, לא פוסחת על מוסדות החינוך.
למה לא? הכי קל לתת עוד סוכר והכל נהדר.
למרבה השמחה יש הרבה מסיבות, ר"ח כפול, אבא של שבת, אמא של שבת, סבתא של שבת. ילדי יומולדת בלי עין הרע, ואופס הבת של הגננת התארסה או היא בעצמה:) או סיום אות שזה באמת מרגש (!!) אבל למה לשלוח סוכריות (לאות ס') וופלים (ב ו' או בב'??) אין צורך אמהות יקרות. הם יזכרו את האותיות גם בלי המחשה, בתקווה שישארו שיניים להגות אותן…
ילדים זה שמחה, אהבה וכייף. אבל יש להם גם גוף לא רק נשמה, קטן מתוק שלא צריך עוד ועוד מתוק.
וכל זה עד שזה נשאר בגן, אבל…
אני בטוחה שאני לא האמא היחידה בסירה הזו, שאחת לשבוע שוב צריכה להתמקח עם הפיצי בן 4.4 על עוד שוקולד עוד מרמלדה (חשבתי שכבר לא קיים:) ושהוא יקבל "בעד" מדבקות או קלפים.
אולי זו מנת חלקם של טיפולי שיניים בחינם? איך אומרים? כשמשהו לא מספיק מדגד בכיס…
תראו לי אמא אחת שתסכים שתהיה אנטנה צמודה לגן הילדים? אני בטוחה שהיו אסיפות של ועדי הורים, קולות זעקה פשקאווילים ומה לא… כולנו יודעים שסוכרת היא מחלה שקטה והרסנית, רק שוכחים חלק עיקרי מהגורמים לה, הרגלי חיים של מתוקים (נכון גם גנטיקה ועוד).
הגיע הזמן לומר בקול ברור: "אין ממתקים, תאכלו פירות וירקות! תחלקו מ 'הכל בשקל' ים של הפתעות!"
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
