השנה ונהפוך הוא,
אהיה פחות ביקורתית כלפי עצמי,
פחות שיפוטית כלפי האני בתוכי.
(תאחלו לי בהצלחה)
השנה ונהפוך הוא,
אהיה יותר מכילה, יותר מקבלת.
פחות כווצה, יותר משוחררת.
השנה ונהפוך הוא,
לא אנסה מהקושי לברוח,
אטייל בתוכו והוא ייתן לי את הכוח.
(ונאמר אמן)
השנה ונהפוך הוא,
לא ייתן לעצמי להישאב,
לכל המחשבות, הרגשות והכאב.
(מסתבר שהלב הוא שואב האבק הכי טוב שיש)
השנה ונהפוך הוא,
בדיוק כמו הכתוב במגילה,
אני אצליח לראות ולהבין שבסוף הכל מסתובב לטובה,
שבכל חושך מאיר גם אור של תקווה.
(איך זה קל לכתוב קשה לבצע)
השנה ונהפוך הוא,
כי איך אומרים,
ואל תשאלו אותי מי:
הרגע הכי חשוך ביום הוא הרגע לפני שעולה הזריחה.
בדיוק כמו היהודים בשושן הבירה,
ששמעו על הפור שנפל על האומה ועל רוע הגזרה,
(ונכון, ב"ה בחיים שלי החושך הרבה פחות עוצמתי ונורא)
ונהפוך הוא, באמת, אני לא אחת כזאת שרואה את הרע,
תמיד רואה את הטוב שמחכה לי מעבר לפינה,
כי לנו כיהודיות מאמינות, תמיד יש כוח עליון ששומר,
שדואג שלא יהיה חסר.
אז כשתקראו גם הפעם ונהפוך הוא, במגילה
חשבו מה הייתן רוצות, שישתנה בכן השנה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
