מה הקטע לבא גם כשאין בי עכשיו משהו מיוחד?🫢
כשהתחלנו את המסע בעולם הזה, הלב שלנו היה גמיש❤️ היה תמים,🥲 אפשר לכל רגש להיכנס ממנו ואליו החוצה,אפשר גם בכי היסטרי וצחוק מתגלגל. 😂
ואז התחלנו לחטוף בוקסים מהעולם הזה🤛 התחלנו לשמוע דברים מפחידים, התחלנו להתאכזב.
לכל אחת זה היה בגיל אחר, ולרובינו זה היה הליך מתמשך ובכל פעם כזו, הלב בשר שלנו עשה עוד קצת שרירים💪. וקצת יותר התקשה. עוד קצת, ועוד קצת.
אתן מבינות? לא הייתה לו ברירה😔, הוא לא יכל להרשות לעצמו להרגיש יותר את המכות והלחצים.
אבל כשהלב שלנו נהיה אבן, גם לשמחה אין מקום להכנס.
הוא מכווץ, הוא מפוחד. הוא לא מאושר מספיק בעולם הזה. הוא בעיקר שורד😰
ואז מגיעים הדיבורים, זה לא בא ביום אחד, ולא ב 40. דיבורים שמטפטפים. לפעמים שוטפים כמו גשם, לפעמים טפטוף נעים ורגוע, לפעמים טל בקושי מורגש.💦
אבנים שחקו המים ❤️🥹. ואז ביום אחד, את מסתכלת אחורנית ואת מגלה את עצמך עם לב יותר רפוי. יותר מאפשר.
את פחות כועסת, פחות מפוחדת, פחות דואגת. השרירים המכווצים מתחילים להשתחרר. העולם נראה לך יפה יותר, נסבל יותר
והלב שלך – מתחיל לחייך.
זאת לא קלשאה. וזה לא מ 0 ל 100. זה מים. הם שקטים, הם בעוצמות שונות. אבל הם פועלים. כל יום מחדש תמשיכי להאמין, תמשיכי להשקות את הלב שלך. הוא צריך את זה🙏❤️
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:




