טוב אז למי שאין אומץ להתחיל:
לא בשמיים היא, *בפיך ובלבבך לעשותו!*🥹 תכיני לך משו חם לשתות, תשימי טיימר של 5 דקות. בסדר?
תנסי לספר להשם מה היה לך היום. ממש תחשבי שאת יושבת מול חברה ומספרת לה בקול.
מה שתגידי, מה שלא תגידי. זה בסדר גמור! תכתבי לי אחר כך שעשית בפעם הראשונה?❤️
שאלה אותי מישהי בתגובות לכתבה הקודמת: "ואם אני מדברת עם ה' תוך כדי היום, לא בזמן ספציפי ומיוחד, מה זה שונה מהתבודדות?
אז זו התשובה:
אפשר להסתכל על זה כמו זוג👩❤️👨 שחיים אחד ליד השני. ומתקשרים תוך כדי איסוף הילדים, טיפול בדברים השוטפים.
וזה קריטי, כי אם לא יתקשרו המצב יהיה אוי ואבוי!😂.
אבל איזה שונה זה אם יש להם זמן איכות כל יום? אפילו 10 דקות להכין קפה, לשבת ולדבר ולהסתכל אחד על השניה, לשתף ולפרוק כל מה שהיה היום🥹, איזו רמת קשר אחרת.
מסכימות איתי?
הקשר עם השם יתברך, הוא הקשר הכי חשוב שיש לנו בחיים!❤️ הוא היחיד שישאר לנו אחרי הכל. הוא תמיד יהיה שם בשבילנו, יאהב אותנו ללא תנאי. זוהי מטרת החיים שלנו! 🥹 "והאדם לא נברא, רק להתענג על השם!"
אפשר לעשות את זה "תוך כדי"
אבל רבי נחמן אומר שכדי שבאמת זה ישנה אותנו ואת החיים שלנו בפנים, יעשה אותנו יותר שמחות ושלוות❤️. אנחנו צריכות לנסות לחתור ל "ישוב הדעת" .
להדליק טיימר ! לפנות אפילו רק דקות ביום!🙏 אבל לשאוף לעשות את זה כל יום!
שניה לעצור באופן קבוע מהמרוץ על סטרואידים שהולך פה🥵, לעבור על היום שלי, על מה שאני מרגישה, למה אני עושה דברים. מה עשיתי היום שעשיתי גם אתמול, ולמה? לפרוק ולהיטען.
לא על הדרך, אלא כמשהו בפני עצמו. גם אם תוך כדי אני שוטפת כילים, זה העיקר זה לא נספח. זה בפני עצמו זמן איכות.
הצלחתי להסביר?
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
איך מתבודדים ורואים את ה' יתברך בעיניים? שולי סגל זלוטיסקי ואתר 'קול כבודה' מזמינות אותך למסע מרגש
אולי הנפש שלך עם חום? תתייחסי אלייך בחמלה!
מיוחד לכיפור: "מתחת לכל הניילונים יש לנו מגנט חזק מאד שמתחבר לה' באופן אוטומטי" ( להאזנה ולקריאה)
גם אותך ימים של סגולות מלחיצים? מפחדת שלא תנצלי כראוי? הנה חיזוק מיוחד בשבילך
מרגש עד דמעות: מרגישה שההתבודדות שלך היא סתם גיבובי מילים? (להאזנה)




