את השאלה הנ"ל הייתי שואלת את עצמי מידי כמה ימים בתור ילדה ונערה אחרי שנוכחתי לגלות שוב ושוב שהסדר בחללי האחסון שהשקעתי בו כל כך הרבה חשיבה, זמן ומאמצים נמוג כלא היה!
למה?? הייתי מייסרת את עצמי. מה לא עשיתי נכון?
לצערי רק לאחר מספר שנים אחרי שלמדתי והתמקצעתי בתחום הסדר גם בפן התיאורטתי וגם בפן הרגשי והמנטלי שבו, גיליתי מהו המרכיב הקריטי שלא הכללתי בתהליך הסדר שגרם לסדר לא להחזיק מעמד מעבר לכמה ימים.
הנקודה שהתפספסה הייתה- אסטרטגיה!
בטור הקודם התמקדנו בטקטיקות אחסון שהן סופר חשובות והכרחיות לביצוע ושמירת הסדר. אבל יש נקודה אחת שהיא קריטית ומהווה תשתית הרבה לפני שנשקיע בצורות האחסון השונות והיא – כמות החפצים
כל זמן שכמות החפצים תהיה גדולה יותר מכמות וגודל הרהיטים שאמורים לאחסן אותם צר לי להודיע לכן שאין לסדר אפשרות קיום!!
אז אמנם השקעתי באותן שנים מאמצים מרובים בטקטיקות סידור אבל לא השקעתי בעיקר-והוא דיוק כמות החפצים!
ולכן, לפני שאתן משקיעות אנרגיה, זמן יקר וכסף במוצרי אחסון תשאלו את עצמכן בכנות-האם חללי האחסון לא עמוסים מידי?
במידה והתשובה שלכן היא-'כן' תתחילו דבר ראשון לדייק את כמות החפצים בבית לכמות כזאת שתרגישו שהחפצים משרתים אתכם ולא ההיפך!
לפי אילו פרמטרים נבדוק מה נכון להשאיר ומה לשחרר? (אני בכוונה לא משתמשת במילה לזרוק/להעיף כי אנחנו מכבדים את החפצים הסובבים אותנו וחפץ שכבר לא אמור לשרת אותנו אנו משחררים מחיינו בכבוד המירבי לייעודו המתאים.)
יש לנו 3 פרמטרים שעל פיהם אנו בוחנים את החפצים שעומדים לרשותינו-
1.אושר
2.שימושיות
3.מקום
איך נעשה זאת תכל'ס?
נתחיל עם מיון חפצים שהקשר וערך הנדירות שלהם נמוך כמו בגדים, ספרים כלים ופיצ'יפקס כך תאמנו לאט לאט את שריר המיון והאמון בבחירה שלכם:
1.אושר- החזיקו את החפץ בידיים ותשאלו את את עצמנכן- 'האם החפץ מעורר שמחה בליבי?' הקשיבו לקול המיית הלב והאמינו לו! הלב והאינטואיציה שלכן יודע ומרגיש הכי טוב איזה חפץ נכון ומועיל עבורכן ואיזה לא.
2. שימושיות – תשאלנה את עצמכן האם החפץ משמש אותי עכשיו?
אם לא, למה?
האם אשתמש בו באיזושהו שלב?
אם כן, מתי?
למה לא עכשיו?
ככל שתהיינה ספציפיות וממוקדות יותר, תופתעו לגלות שלפעמים ברחתן מההתמודדות ולא רציתם לשמוע מעצמכן תשובה כנה שתכריח אתכן להגיע להחלטה.
3. מקום – עם כל הקושי בדבר-עשו לעצמכן טובה ותתחשבנה בגבולות המקום הקיים בבית. ברהיטים, בחדרים ובחללי האחסון. במידה והמקום צר מלהכיל אין מנוס מלשחרר חפצים ולהתאים את אורח החיים לפי הגבולות הקיימים.
אמנם אני מסכימה שזה לא תמיד קל אבל האור בעיניים, השטח והאוויר לנשימה שתרוויחו יהוו פיצוי הולם להשקעה המועטת יחסית של ויתור מרצון על חפצים בלתי יעילים.
בסיום המיון תיפרדו מהחפצים בכבוד, בהערכה, בשמחה ובהכרת תודה על השירות שהוא העניק לכן בתקופה בה הוא שימש אותנו נאמנה ולהעביר אותו לייעודו הרלוונטי-יד 2 או פח אשפה בהתאם למצבו 'הרפואי'.
על תודעת שפע והתמודדות עם קושי בשחרור חפצים – בעז"ה בפעם הבאה.
בהצלחה!
חוי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
