אתי רוזנצוויג חברתי היא אשת טיפול מוכשרת. ראיינתי אותה כמה פעמים בחיי, פעם ב"פתוח" ופעם בקול-חי. אבא שלה היה הרב אדרת זצוק"ל, תלמיד חכם עצום, מראשי ישיבת נתיבות עולם, שנהרג לפני שלוש שנים וחצי, הוי, זה היה נורא, על ידי רוכב קורקינט ברחוב הרצוג בבני ברק.
אתי הביאה לי כבר מזמן עץ בונסאי, עץ זית קטנטן, עץ מיני, ננסי, תינוק, מתוק. בתוך עציץ. פתק מקסים, מילים רגישות של בנות. ברור.
מה עשיתי?
אומנם לא התייעצתי עם מומחי בוטניקה בשלב ההחלטה, אבל הסתכלתי ימינה ושמאלה, הרגשתי שהימים חולפים, שהעציץ קטן על העץ הננסי ושהוא רוצה ויכול לגדול. האמנתי בכוחותיו והעברתי אותו לאדמה בגינה שלנו.
תוך כדי עידור וקלטור השטח – לא היתה הרבה עבודה, ננסי – סיננתי בלבי, "יכול להיות שהוא ימות כאן כי הוא תורבת או שובט, והתנאים לא מתאימים, אבל אולי לא". הרגשתי שיש עליו מלאך שאומר לו גדל.
עברו ימים. שכחתי מהעץ, ואני מבקשת כעת שתשכחו גם אתם.
אני רוצה לעבור ליסוד חינוכי חשוב אצל ילדים של בעלי תשובה בפרט (מי שקורא את העלון ומקיים זן אחר של הורות, שייקח שלוק, יראה אם מתאים לו וישתמש).
בדרך כלל הבנים שלנו (גם הבנות) עושים לנו נחת כשהם שתולים סביב שולחננו, עושים לנו טוב כשהם הולכים לפי הדרך שסללנו, היסודות שעליהם חינכנו, התפילות עליהם ועל חיי התורה שרצינו בשבילם. לא רק שאנחנו מאושרים ומודים לה' כשהשתילים יוצאים כמונו, אלא שאנו גם שותים מאמת המים שעוברת תחתינו.
הקב"ה טבע בנפש הילדים בגיל שבו האדם צריך "להתנער", יסוד המחפש בשנים האלה אחרות ומיוחדות, עצמאות ושונות.
בבתים של בעלי תשובה אפשר לנצל יתרון היסטורי נהדר, בגיל הלא פשוט הזה. זה עובד ככה, קצת כמו משכנתא הפוכה. ילדים של בעלי תשובה יודעים איך להיות דתיים מיינסטרימים טוב יותר מהוריהם החוזרים בתשובה. כי הם כבר דור אחר, כי הם כבר חונכו במוסדות נכונים, כי יש להם חברת שווים שהיא כמותם, כי הם לא יצאו למסעות גוליבר כדי לקבל את התורה.
ומכאן שני סעיפים שכדאי לשים לב אליהם:
- כשנערים ונערות של בעלי תשובה מביאים הביתה "רעיונות מהפכניים" ומעצבנים, שנוגדים את מה שחלמתם, השתמשו רגע בזיכרונות הנערות שלכם, יש לכם מלא, ושתפו אותם בשובבות שלכם (בגבולות מותאמים, כמובן), זו שהדחקתם והסתרתם רגשית שנים כדי להראות כמה אתם צדיקים. כשהילדים מקבלים מאיתנו הזדהות הורית, והבנה גילאית שכולנו דומים בתהליכי הגדילה שלנו, קסם חינוכי מתרחש.
- תנו לילדים שלכם ללמד אתכם הלכות, תתייעצו איתם על הנהגות, תנו להם להיות קצת "ההורים שלכם" בהקפדה על מצוות. כשילד יודע שהאחריות הדתית באה ממנו, עבור עצמו ובזכותו על כל המשפחה, הוא גדל בביטחון עצמי תורני ואמוני. אין לזה שיעור!
עץ הבונסאי הקטן ששתלתי בגינה, בכלל לא רצה להיות עץ קטן. שום שיבוט לא עבד עליו, שום הנדסת תודעה. עץ זית הוא עץ זית. בריאות הבריאה. הוא גדל נפלא בגינה והפך להיות עץ זית נותן פרי בעצמו. תסמכו על הילדים שלנו. יש להם הרבה מה ללמד אותנו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
