ומה הדעה שלך: האם לשלוח את הילדים ביום סוער לבית הספר?

הגשם דופק בעוצמה על החלון, הרוח מייללת, והכבישים מוצפים. האם זה יום שבו צריך להתעטף בשמיכה חמה ולשתות שוקו, או יום שבו הילדים צריכים, כרגיל, להתלבש בבגדים חמים ולצאת אל שערי בית הספר? זוהי דילמה שמעסיקה הורים רבים בימים סוערים, והדעות כצפוי, חלוקות.

שוחחנו עם שתי אמהות, שכל אחת מהן מחזיקה בגישה הפוכה לחלוטין בנוגע לשליחת הילדים למוסדות החינוך ביום סערה.

הצד של דנה: שגרת חיים מנצחת את הסופה

דנה (41), אם לשלושה ילדים בגילי יסודי ותיכון, מאמינה בעקביות ובשמירה על סדר יום קבוע, גם כשהשמיים מתהפכים. לטענתה, השארת ילדים בבית בגלל גשם שולחת מסר בעייתי.

"אני רואה את זה כשיעור לחיים," פותחת דנה. "החיים לא עוצרים בגלל סערה. הבוס שלי לא ייתן לי יום חופש אם יורד גשם חזק, ולמה שהלימודים של הילדים שלי יעצרו? אנחנו חיים במדינה שבה יש גשם חזק כמה ימים בשנה. אם נשבית את השגרה על כל טיפת גשם, אנחנו מלמדים אותם לברוח מקושי קל, במקום להתמודד איתו. לדעתי ימים סוערים זו ההזדמנות שלנו ללמד את הילדים חוסן מנטאלי".

דנה מדגישה את חשיבות המסגרת: "בית הספר הוא לא רק מקום ללמוד בו חומר; זוהי מסגרת חברתית ורגשית. היעדרות יום אחד, במיוחד כשמדובר בהורים שיכולים להרשות לעצמם להישאר בבית, יוצרת שובר שוויון ושיבוש מיותר. יש הורים שחייבים לצאת לעבודה, ואין להם ברירה אלא לשלוח. אם בית הספר פתוח, זה אומר שאין סכנת חיים ממשית, וחובתנו, כל עוד אין הנחיה רשמית אחרת, היא לכבד את המסגרת."
היא מודה שארגון הבוקר קשה יותר: "ברור שהנסיעה איטית יותר, ויש צורך במעיל, מטריה ומגפיים. אבל זה חלק מהחורף. אני משקיעה עוד עשר דקות לוודא שהם לבושים היטב, מחכים בבטחה במקום יבש ויוצאים. להשאיר אותם בבית זה רק כדי להימנע מהקושי של הבוקר, וזה לא חינוכי. הלימודים, המפגש עם החברים, הצוות, כל אלה חשובים יותר מהנוחות של להישאר בפיג'מה."

בנוסף, דנה מציינת נקודה פרקטית: "ילדים בבית הם לרוב שיבוש לעבודת ההורים. הם דורשים תשומת לב, הופכים את הבית, וזה יוצר מתח. היציאה למסגרת מאפשרת לי לעבוד בראש שקט, ולילדים לקבל יום לימודים מלא ואיכותי. אם יש חשש ממשי לבטיחות, המערכת תודיע. עד אז? אנחנו בשגרה."

הצד של עדי: הבטיחות מעל לכול והזכות ל'יום בית'

עדי (38), אם לשני ילדים בגיל הרך וביסודי, מחזיקה בדעה הפוכה לחלוטין. בשבילה, יום סערה הוא הזדמנות לחיבור משפחתי ולקידוש הבטיחות, גם במחיר של שיבוש קל בשגרה.
"הטיעון של 'ללמד אותם להתמודד' נשמע יפה, אבל כשמדובר בסופת גשמים חזקה שכוללת הצפות, רוחות עזות ולפעמים ברד, זו לא 'התמודדות קלה', זו לקיחת סיכון מיותר," מסבירה עדי. "אני לא מדברת על גשם קל. אני מדברת על יום שבו מערכות הניקוז קורסות, יש שלוליות ענק מסוכנות בדרך לבית הספר, והנסיעה הופכת למסוכנת פי כמה".

עדי מפרטת את חששותיה הבטיחותיים: "הבטיחות של הילדים שלי קודמת לכל שיעור במתמטיקה. הרעיון שהם יצטרכו לחצות כביש מוצף, להיפגע מחפץ שנפל ברוח, או פשוט להיות רטובים מקור עד לשד עצמותיהם, שווה את ההפסד של יום לימודים. המערכת החינוכית בישראל לא בנויה להתמודד בצורה מושלמת עם סופות כאלה, ופשוט יותר ובטוח יותר לשמור עליהם תחת השגחתי".

היא גם רואה ביום כזה הזדמנות פדגוגית אחרת: "כשאני משאירה אותם בבית, אנחנו מנצלים את הזמן ל'לימוד ביתי' קצת אחר, אנחנו מכינים עוגיות, קוראים סיפורים, משחקים במשחקי קופסה, ואני אפילו מדברת איתם קצת על מזג אוויר וסכנותיו. זהו יום של 'חיבור מחדש', שבו יש לי זמן איכות איתם, שבמהלך השגרה הרגילה אין לי. זה גם מלמד אותם שצריך לכבד את הטבע, ולדעת מתי פשוט צריך להאט".

לשאלה על שיבוש סדר היום, עדי עונה: "אני מסכימה שזה דורש גמישות, ואני תמיד משתדלת להשלים את העבודה שלי מהבית או לעשות סידורים מאוחר יותר. אבל אני מעדיפה יום עבודה פחות פרודוקטיבי על סיכון מיותר לבריאות או לבטיחות הילדים שלי. יום אחד של גשם לא יהרוס להם את הלימודים, אבל הוא יכול לחסוך נזק או מחלה."

"בסופו של דבר," מסכמת עדי, "ההחלטה היא הורית. אם איני חשה בנוח לשלוח אותם בגלל מזג האוויר הקיצוני, יש לי את הזכות לקבל את ההחלטה שתשמור עליהם. אני לא חייבת לאף אחד להסביר למה אני דואגת"

ומה את חושבת? נשמח לשיתופים שלכן בתגובות למטה או במייל (לחסומות).

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

דסי בטור ספונטני מרגש מהמרפסת המוצפת: את המנגינה הזאת – אל תפסיק! מה איתי?! גם אני קיימת… איך הצלתי את המשפחה שלי מיום קורונה/ תמר קרם ברולה / תהילה אביטן שיגרה של קרטושקס | אסתי ליסיצין