יום חמישי

|

|

13/02/2025

לאישה החרדית

|

|

|

13/02/2025

|

יום חמישי

מה איתי?! גם אני קיימת…

בס"ד

שלום לך,

שמי חיה ואני אמא, סבתא, בת ורעיה של מישהו. גם כלה. ב"ה שזה ככה. אני מכירה נשים שהן לא. לא אימהות, לא סבתות, לא בנות ולא רעיות של מישהו. קשה מאוד לראות אנשים במצב הזה. מי שכן משהו של מישהו, לו רק של אדם אחד – בת, או רעיה או אימא – צריכה להודות לה' כל יום על מזלה הטוב – הרי זה מה שכולנו רוצות, להיות שייכות, מוקפת משפחה אוהבת.

העניין הוא, שגם דבר טוב יכול להכביד מעט כשיש יותר מידי ממנו – כמו שאמר חוני המעגל – עם ישראל לא יכולים לעמוד לא ברוב רעה ולא ברוב טובה – כשירדו יותר מידי גשמים וכבר היו שיטפונות. נשים רבות, בכל גיל, עוצרות את המרוץ מידי פעם ושואלות, "רגע, ומה איתי? תודה לה' שאני אימא-בת-רעיה-ואולי-גם-סבתא-של-מישהו אבל מה איתי? אני עצמי אינה קיימת?!"

הרעיון של "הגשמה עצמית" כמו שהוא מתבטא בעולם המערבי, נתפס כזר ומנוגד להשקפה היהודית. הגדרות ופילוסופיות לחוד, ומציאות לחוד. בשם ההגשמה הגשמית אנשים מוצאים הצדקה להיות אנוכיים, חיים לעצמם, מורידים מעצמם כל מחויבות חברתית. בשם ההגשמה העצמית אנשים עוזבים את משפחותיהם, נוטשים את ההורים המבוגרים, מפרקים משפחות.

גם אצלנו יש הגשמה עצמית, גם ביהדות יש לנו "אם אין אני לי מי לי". יש לנו עולם פנימי, שלא נפגע ולא ניזוק על ידי שותפות עם צרכי הזולת – להיפך, ככל שהאדם שותף עם הזולת, ככל שהאדם מעורב יותר במשפחה ובקהילה, כך – וזה מוכח מחקרית – האדם נהיה מאושר יותר בריא יותר וחי יותר שנים. אנחנו מגשימים את עצמינו דרך עבודת המידות, עשיית חסד וקיום המצוות.

לא קל לעמוד ברוב טובה. אימהות לילדים קטנים נעזרים במעון בגן ובבייביסיטר. מה קורה כשיש אנשים שזקוקים לך בגיל שכבר לא קיימים מושגים כאלה?

במעגל החיים לא הכל הולך לפי הסדר. היום יש בלי עין הרע בנים ובנות להורים מבוגרים שהם עצמם כבר סבא או סבתא רבה. והנכדים כבר סבים שהם גם הורים לילדים. ב"ה שהגענו לימים כאלה שאימהות יולדות יחד עם בנותיהן והסבתא רבה שומרת על הנכדים הקטנים שבבית….

אבל בכל גיל יש הטעיות ואכזבות. יש ילדים מיוחדים ומבוגרים חולים ומוגבלים. יש אנשים שלא עומדים בסטנדרטים המקובלים והם זקוקים לעזרת הזולת בכל גיל. המצב מחריף בגילאים המבוגרים יותר. מה באמת תעשה אותה יולדת סבתא שצריכה גם לטפל באימא שלה? היא רוצה בכל ליבה להגשים את עצמה בהגשמה עצמית אמתית – רוצה להיות בת ואימא וסבתא מושלמת, גם בלי לשכוח את בעלה שמחכה שם בצד שתתפנה – אבל גם לה יש רק 24 שעות ביממה; מה עוד שאולי היא כבר לא כל כך צעירה בעצמה, וגם צריכה לעזור בפרנסת הבית. איך אפשר?

כאן כשיש התמודדות מורכבת עם בן או בת משפחה הזקוקים מסיבה כלשהי – נפשית או פיזית לעזרה צמודה יותר נכנסים שירותי הקהילה לתמונה. כמו שיש מסגרות לסיוע לאימהות צעירות, יש למבוגרות. המדינה – דרך המוסד לביטוח לאומי ועוד, נותנת לפחות מענה חלקי לסייע למשפחות לדאוג להוריהם המבוגרים, לאנשים עם מוגבלויות ולמצבים שונים של החיים שבהם כבר ממש קשה להסתדר לבד.

הבעיה היא שמערך השירותים מבלבל ותהליכי התביעה לקבל אותם לא תמיד ברורים. חוק סיעוד, נכות כללית, נכות מעבודה, תאונה אישית – כולן מושגים מבלבלים ועלומים שבסופו של תהליך יכולים לספק עזרה חשובה בבית, או כסף להעסיק מישהו. או לפחות להסתדר בינתיים.

אני יודעת שלא קל להצליח להיות בנות-אימהות-סבתות-רעיות-ואפילו-נכדות הכי מקסימות שאפשר. גם כשקשה וצריך עזרה מבחוץ, גם כשיורד גשם חזק מידי ויש שיטפונות.
ולכן לא נותן לי לסיים אלא בברכת הצלחה

חיה כהן היא עובדת סוציאלית ב"דנאל סיעוד" בני ברק.

מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

7 תגובות

  1. קראתי, ונראה לי שלכל אישה ובת יש תקופות עמוסות יותר ופחות
    אי אפשר להשוות בין נתוני החיים השונים והמשתנים. ואי אפשר להרגיש כל הזמן תחושת החמצה
    בסקר שאלו זקנות עשירות על מה הן מתחרטות שלא הספיקו
    ענתה אחת: "אני מתחרטת שלא התחתנתי בגיל עשרים ולא ילדתי עשרה ילדים"
    אז כן, זו ההגשמה הכי עצמית ואישית שלנו, ואין ספק שגם אם תשאלי אמנית דגולה שמגשימה את עצמה האם היא מרגישה ממוצה? היא תגיד לך שאחרי שהיא תגשים את ואת ואת… \
    זאת אומרת שעניין ההגשמה הוא עניין בעיקר של תחושה. פחות של נתונים.
    אני אישית הרגשתי תקופה ארוכה שאני לא מגשימה את עצמי בגלל הטיפול האינטנסיבי בילדים אבל ברגע שמצאתי תחום שאני אוהבת לעבוד בו משהו בי נרגע.
    ובכל זאת בתקופה מסוימת שוב נחלשתי וחיפשתי שינוי, ואז פגשה אותי חברה ישנה, ושאלה אותי בהתפעלות, "את עדיין עושה.. ועדיין נמצאת שם? איך את מספיקה?"
    פתאום הבטתי על החיים שלי ממבט מבחוץ ונמלאתי בדמעות של הודיה אושר
    ו…בעיקר סיפוק.

  2. אני ממש מזדהה עם הכתבה לא שאני "אותה יולדת סבתא שצריכה גם לטפל באימא שלה " כמו שכתבת
    אבל בהחלט מרגישה שהחיים לפעמים הרבה יותר מורכבים ממה שהם נראים
    הייתי רוצה להוסיף דבר אולי קצת סותר אבל לדעתי חשוב מאד לכל בנ"א .
    מי ששואל "מה איתי גם אני קיימת" סימן שהוא לא באמת מתייחס ומעריך את הקיום שלו.
    כלומר אישה שנותנת את עצמה לילדים או לכל גורם אחר ברמה שהיא פשוט נמחקת בשבילם ,כלומר מוותרת גם על הצרכים הבסיסיים שלה בעבורם .
    תמיד תשאל את השאלה הזאת, כי היא עושה דבר מאד מאד לא אנושי, וכמובן לא מתבקש מאף אחת.
    חשוב לשמור על הגבולות של כל אדם לדעת :"עד לכאן אני יכולה יותר מזה א"א אני גם צריכה…."וכך לדעתי התחושה הזאת אף פעם לא תבא! בהצלחה לכולכן

  3. זו לא תופעה של הדור שסבתות יולדות … צריך לקחת בחשבון. והיום כשנשים עושות כל כך הרבה דברים במקביל בטח שלא יהיה להן זמן לעצמן, לעבוד בחוץ במשרה מלאה כמפרנסת יחידה לגדל עשרה ילדים ……. שלא לדבר על מטלות הבית הרבות שיש במשפחות עם הרבה ילדים ועוד לחתן וללדת בטח שלא יהיה לך זמן לעצמך אישה חייבת לתת לעצמה זמן איכות בלי קשר לחיים…………………………

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים