"לפעמים נראה לי שהחיים גדולים וכבדים עלי…" משפט ששמעתי לא פעם ממטופלים, ורובנו מזהים אותו גם בעצמנו במצבי חיים שונים…
אז מה הדרך באמת? להצליח להכיל רגעים כבדים שכאלו? להתמודד עם כל הסטרס המתמשך הזה שמלווה אותנו? עם תחושות חוסר אונים וציפייה ל'מכה הבאה' שעשויה לבוא?
'אם רק היינו יודעים מה מחכה לנו, אולי היינו יכולים להתכונן לזה לפחות'…
באמת?…
זה מה שיעזור?…
אולי.
גם יעקב אבינו חשב כך כנראה.
כשהגיע זמנו להיפרד מן העולם והוא רצה לגלות לבניו את הקץ. לספר להם מה עומד לקרות, כדי להכין אותם לבאות.
נשמע כמו תוכנית טובה, לא?
מסתבר שלא בהכרח.
הקב"ה נטל ממנו את רוח הקודש ומנע ממנו לבצע את זה.
אולי כדי לרמז לנו ש"רוח הקודש" פחות תעבוד לנו במקרה כזה.
אנחנו יכולים להתכונן ולצפות כל פעם ל"דבר הבא", אבל כנראה שזה לא תמיד יעבוד, במיוחד אם אין לנו יכולת נדירה של רוח הקודש שכזה…
אז מה כן?…
הקב"ה נטל מיעקב את רוח הקודש ויעקב עבר לתוכנית ב'…
במקום לדבר על העתיד הוא בוחר לשקף לבניו את היכולות שלהם.
את התכונות שהופכות אותם למי שהם, את ה"חוזקות" והייחודיות של כל אחד ואחד מהם.
אתה לא יכול להכיל את המציאות? אל תנסה לשנות את המציאות, תשנה את עצמך!…
תהפוך את עצמך ל"כלי" גדול יותר, כזה שמסוגל להכיל כל חוויית חיים קשה ומורכבת…
מודעות לכוחות וליכולות שלי, להצלחות העבר שלי בהתמודדויות קודמות, לאמון ואמונה-בעצמי ובבורא, מציאת העוגנים האישיים, הם אלו שיעזרו לנו להתכונן לכל דבר שעשוי להגיע אלינו עוד…
לא מתחילים לעשות את זה רק כשמוצפים כבר מכאב ולחץ, אלא כדאי ואפשר לעבוד גם ב'שבע השנים הטובות' שלנו, בזמני רגיעה ושלווה יחסיים, כדי לבנות חוסן ולהגדיל את הכלי שאנחנו כבר מהיום!
אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז חוזקות
לשאלות נוספות ותגובות: [email protected]