חודש כסלו תמיד מביא איתו תחושת התעוררות פנימית.
משהו באוויר משתנה.
זה לא סתם עוד חודש בלוח השנה.
כסלו הוא חודש של ניסים, של גאולה,של אמונה, של גילוי האור מתוך החושך.
אבל השנה, נדמה שהחושך מתעבה. חדשות, שערוריות, פרשיות – כל מה שנראה מוסתר מתגלה,
אנשים שואלים: מה קורה לעולם הזה? ואפילו ראיתי ציוץ, מצחיק שאומר: ״מי שכותב את התסריט של עם ישראל – אנא להרגע קצת״..
כלומר כולנו חווים את התחושה הזאת שקורה פה משהו שלא קרה כל השנים..
והתשובה נמצאת דווקא באור.
לפני שהאור מאיר, הוא חייב לחשוף את החשוך
כפי המשפט הידוע: ״השעה החשוכה ביום היא השעה לפני עלות השחר״
החושך- מסמל שהנה אוטוטו מגיע האור..
כמו לפני פסח – כשמתחילים לנקות, רואים כמה לכלוך מסתתר מתחת לשטיחים. זה לא לכלוך חדש, הוא תמיד היה שם, רק לא ראינו אותו. ככה זה גם עכשיו.
לפני הגאולה, העולם עובר ניקיון יסודי. כל השקר, כל הזיוף, כל מה שלא אמת-עולה למעלה. זה כואב, אבל ! זה לא סימן לקריסה, אלא סימן לריפוי.
כי כשמתחיל אור חדש לזרוח, החושך נבהל ומגיב. הוא צועק חזק, מתפרץ, מנסה להישאר רלוונטי. אבל הוא בעצם רק מגלה עד כמה האור חזק.
זה בדיוק כמו מה שקרה בי”ט בכסלו.
רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל ה”תניא”, נאסר ברוסיה בגלל שהפיץ את תורת החסידות- אור פנימי ועמוק מדי לתקופה שעדיין לא הייתה מוכנה לו. אבל דווקא מתוך המאסר נולדה גאולה. כשהוא שוחרר, זה לא היה רק שחרור גשמי. זה היה סימן משמים שהתורה הפנימית יכולה להתגלות בגלוי בעולם, שהאור כבר לא צריך להסתתר.
וכך גם אנחנו היום. כל אחד מאיתנו חי בתוך מאסר קטן – של דעות, פחדים, ביקורת, חוסר אמון. אנחנו רגילים לחיות עם “זה מה יש”. אבל בחודש כסלו יש קריאה לצאת מהמיצרים, לפרוץ את החומות הפנימיות, ולבחור באור.
כי כמו שאומרת החסידות, “מעט אור דוחה הרבה מן החושך”- אבל זה לא רק במובן הפשוט. מעט אור פירושו מעט אמת, מעט יושר פנימי, מעט טוב אמיתי- דוחה הרבה בלבול, הרבה רעש, הרבה שקר.
האור של חנוכה לא מגיע מלמעלה, הוא יוצא מתוך פך שמן קטן, נסתר, טהור. גם בתוכנו יש “פך קטן” כזה- חלק שלא התקלקל, שלא התייאש, שלא ויתר על האמת. דווקא שם שוכן הנס.
וכשאנחנו מדליקים נרות חנוכה, זה לא טקס של אור בלבד. זו הכרזה שקטה: אני מאמין באור. אני בוחר לראות. אני לא נבהל מהחושך, כי אני יודע שהוא רק סימן שהאור כבר קרוב.
אז כן, העולם סוער. אבל אולי זו לא סערה של חורבן, אלא סערת ניקיון. אולי זו לא קריסה, אלא לידה.
אנחנו בתוך תהליך של גאולה, וכל אחד מאיתנו הוא נר קטן בדרך לשחר חדש.
בחודש כסלו אנחנו לא רק חוגגים את יציאת הצדיק ממאסרו. אנחנו חוגגים את האפשרות שגם אנחנו נצא מהמאסר שלנו – מהמקום שבו כלאנו את הלב, את האמונה, את התקווה.
כי אין אמת אלא תורה, ואין אור כמו אור של נשמה שמפסיקה לפחד מהאור שלה.
וכשנביט בעולם ונראה שקר צף, נזכור: השקר צף כדי לצאת, לא כדי להישאר.
העולם לא מתפרק- הוא מתנקה.
ואנחנו, בדור שלפני הגאולה, נבחר להישאר בצד של האור.
כי החושך לא נועד להפחיד אותנו. הוא רק בא לוודא שנזכור-שהתפקיד שלנו הוא להאיר.
זה, בעצם, הסוד של כסלו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
