נפתח את הלימוד בשאלה מוכרת שעולה מקריאה בפסוקים
של פרשת השבוע שלנו והעלו אותה גם כמה מחכמינו זכרונם לברכה
כשחלקם קבעו כמו בעל הטורים שאמר:
"יעקב אבינו חי את שבע-עשרה השנים הטובות ביותר שלו במצרים"
ועולה השאלה – איך ייתכן שמיטב שנותיו של יעקב אבינו הצדיק
היו במצרים, במקום שנאמר עליו 'ערות הארץ'??
חשוב לציין שזו לא רק מימרא כחלק מהסיפור
אלא על שם החיים האלו נקראת הפרשה – ויחי
החיים שם במצרים.
אנחנו מבינות שיש עניין ולימוד בבחירה הזאת של ה'
לספר לנו את המסר הזה, להעביר לנו את המילים הללו.
מה אם כן מסתתר שם מאחורי החיבור של הקדושה במקום הטמא ביותר?
איך אפשר בכלל לחבר שני הפכים כאלו?
ומה כל זה בא להורות לנו לחיים האישיים שלנו?
בשביל להתחיל – נחזור להתחלה:)
כשהקב"ה ברא את העולם, רש"י בפסוק הראשון
מפרש לנו:
"בראשית..בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו…ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתה"
זאת אומרת ה' ברא את העולם בשביל התורה ובשבילנו עם ישראל.
במדרש תנחומא מסופר לנו עוד מאחורי הקלעים של בריאת העולם:
"נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים".
בלי לדעת את כל הביאורים על הנ"ל, שני הפירושים האלו יכולים להעלות שאלה –
העולם נברא בשביל ה' או בשביל התורה וישראל?
כדי לפתוח את השאלה הזו ולצלול לעומק של סיפור יעקב במצרים
ולחיים שלנו כאן היום, נספר סיפור עם רעיון מעלף של איריס חיים היקרה:
איריס חיים אימו של יותם הי"ד שהיה חטוף ולצערנו לא חזר בגוף חי
הפכה להיות מגדלור של אהבת ישראל קול צלול בשנתיים פלוס האחרונות.
היא מוזמנת להמון הרצאות ושיחות ברחבי הארץ והעולם.
באחת הפעמים הזמינו אותה לכינוס נשים עם פאנל של רבנית ושלה.
אחת השאלות הייתה 'מה זו תפילה בשבילה', הרבנית ענתה
וכשהגיעו לאיריס עברו לשאלה אחרת והיא אמרה:
"רגע גם אני רוצה לענות על מה זו תפילה, אני יודעת שבכינוס של דתיות
מה איריס חיים יכולה לחדש בעניין הזה" ואז היא אמרה:
חשבתי לעצמי מה זו תפילה
תפילה זה אותיות פתילה
פתיל ה'
אנחנו הפתיל וה' הוא האש
הפתיל זו הגשמיות והאש היא הרוחניות
ובעצם כל המטרה שלנו זה לחבר גשמיות ורוחניות
רק ככה מצליחים להדליק אור.
איזה רעיון מדהים!!!
איריס חיים בהסבר הפשוט שלה כביכול, של משחק המילים
ביארה לנו רעיון אלוקי עמוק:
איפה שיש גשמיות, גם המסואבת ביותר, אפשר להדליק אור על ידי חיבור לה'.
כשאת מכניסה את ה', בכל מקום שתהיי, ידלק אור!
איזו אישה מיוחדת שזכתה להביא לנו ביאור כזה פשוט ומאיר
והאמת שכשרואים איך היא חייה מבינים איך היא הגיעה לפירוש הזה –
זו אישה שאיבדה את הבן שלה, את היקר לה מכל וגם במקום החשוך הזה
על ידי אהבת ישראל שלה וגילוי המהות – היא נהייתה אור מאיר בעצמה.
וזה הסיפור של יעקב אבינו במצרים –
יעקב אבינו מבין שכדי לצלוח את שנות מצרים עליו להכניס שם את ה'
הוא מבין שיש לו שליחות
אז הוא שולח את יהודה לבנות שם בית מדרש לפני שהם עוברים
להכין את הקרקע, לעשות כלי של תורה
כדי שהגשמיות שלהם והגשמיות של המקום לא ישארו בתחתונים
אלא יהפכו להיות דירה לה'.
ומפה מגיע הטוב, הכי טוב!
יעקב במצרים, דווקא במקום הכי ירוד
קיים את תכלית הכוונה של הבורא – ומי שמונח
בחיים מכוונים תכלית, כשהוא מקיים אותה אין מאושר וטוב לו ממנו.
לכן דווקא שם בשיא החומר והטומאה, מכיוון שהוא גילה שם את ה'
על ידי לימוד התורה, זה הזמן שבו זוהרת במלוא עוצמתה העובדה שהוא חי.
ומעשה אבות – סימן לבנים.
אנחנו לא צריכות ללכת לחפש חושך.
אנחנו לא צריכות ללכת לחפש טומאה וחומריות חלילה.
לא רק שלא צריכות, גם עלינו להישמר מזה.
יש לנו גבולות של תורה.
העולם הזה יש בו חושך וחומר וזה נמצא גם בחיים האישיים שלנו.
טמא זה ההיפך מטהור, אז לצערנו גם אצלנו יש מזה.
מחשבות שהם לא קדושה, דיבור שהוא לא קדושה (לשון הרע למשל)
מעשים שהם לא לה' מכווני תכלית.
ובתוך הגשמיות שלנו, בתוך המיצרים והגבולות שלנו החומריים
עלינו להכין כלים של קדושה ולמלאות אותם באור ה'.
וכמו שאמרנו – כשמכניסים את ה' לתוך הפתיל, לנפתולי החיים
האור נדלק מאליו.
ולזה נתאווה השם, בשביל זה השם ברא את העולם.
דירה בתחתונים מגיעה על ידי ישראל שמקיימים תורה.
ופה מתחברים לנו שני הפירושים.
לתאווה של הקב"ה אין מילוי בלעדינו.
וכשאנחנו אוהבות את ה' זה מה שנרצה לעשות עבורו.
כמו זוג אוהב שרוצה למלא את רצון השני ככה אהבת ה'
מעוררת רצון למלא את תכלית הכוונה שלו, את התשוקה העמוקה שלו.
ככה פשוט.
שנזכה לחבר מעלה ומטה
להדליק אור בחושך
ולמצוא את האש המחממת גם בחורף הקר.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
