יש שווי ויש ערך
כהורים, אנחנו פוגשים שוב ושוב את המקומות שבהם העולם מודד ילדים: קבלה לת"ת, מבחנים לישיבות ולסמינרים, שידוכים, ציונים, רושם חיצוני.
זה עולם של שווי.
כמו שער הדולר זה עולה, יורד, מושפע מהשוק, מהביקוש, מהתדמית ומהרושם. ה"שוק" כביכול קובע כמה אתה "שווה".
ובכל מפתן כזה ישנם לעיתים שומרי סף שמודדים ילדים ונערים בצורה גסה ושטחית- לפי יכולות חיצוניות, נצנוץ מיוחד, נתונים יבשים או מדדים מזויפים אחרים.
קל מאוד לתת לזה לחלחל גם לערך העצמי.
ילד שלא התקבל, נער שלא הצליח, בחור שחווה דחייה – עלולים להתחיל להרגיש שהם באמת שווים פחות.
אבל כאן חשוב לעצור ולזכור: יש הבדל עמוק בין שווי לבין ערך.
שווי הוא מדד חיצוני.
ערך הוא דבר פנימי.
הערך של ילד לא נקבע לפי ועדת קבלה, ציון, מעמד חברתי או רושם רגעי. הערך שלו נמצא במי שהוא באמת.
בלב שלו, במידות, בכוחות, בהתמודדות, ברגישות, במאמץ, בכנות ובטוב שהוא מביא לעולם.
יש תקופות שבהן נראה שהעולם נחלק לשניים:
מצד אחד- אנשים של איכות ועומק, עבודה פנימית ומידות טובות.
ומצד שני- עולם של מסכות, תדמיות מזויפות ושווי שוק חיצוני.
הזמנים האלו יכולים לערער מאוד ילדים, הורים ומשפחות. אבל הם גם יכולים להצמיח שריר חשוב של חיים מתוך בחירה.
הבחירה באיזה צד אנחנו מחנכים את הילדים שלנו לחיות.
האם להיות עסוקים כל הזמן ב"כמה אני שווה בעיני העולם", או לטפח בתוכם ידיעה עמוקה של ערך עצמי שאינו תלוי תדמית או אישור חיצוני.
כשילד גדל בבית שמאמין בערך שלו ומאמין, גם אם העולם לפעמים לא מזהה אותו בזמן – סוף הכבוד האמיתי לבוא.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
