קטגוריה: סיפורת ושירה

בצעדים קטנים התקרבה את השביל, ואז אל המדרגות, שומעת קולות צחוק ומשחק, ואת קולה של חמותה ברקע, ושמחה שהכל נשמע טוב ונחמד.

"היא תלך לפגוש את ילדיה, תהיה מוכנה לספוג הערות לא רצויות מחמותה, ואולי מאוחר יותר תצליח לקרוא מעט יותר, לנסות להבין מי זה האימוטישמי, מה השאיפה שלהם, ואיך אפשר להתגונן.."

"אני חייבת לדעת מה קרה", אמרה בקול מתחנן, "זה חשוב לי מאוד". יונית לא הקשיבה לה, היא נראתה שקועה במחשבותיה, ולא ראתה דבר, לאחר רגע התנערה ואמרה: "מה רצית רבקה?"

למרות הנוחות, היא חשה שהכל זר לה וגדול עליה. היא אישה של בית, ילדיה צריכים אותה. החיים שלה סובבים סביב הבית תדיר.

"זלמי הנהן. 'עכשיו ספר לי מה קרה, כל המדינה מדברת על התינוק שנחטף מדובר בתקרית עולמית, התינוק הוא הנכד של המשיח'...."

כשהיא אומרת את המילים הללו היא מבחינה עד כמה המאורעות אינם הגיוניים. למה מוטי עזב? הוא יכול היה לדבר, לשמוע, להסביר... האמנם המצב תמיד היה כל כך גרוע?

"חכה כאן, אגיש לכבודו כוס משקה ונשב נשוחח, חכה, אבקש מרעייתי לפתוח עריסה, הוא צריך ציוד, בגדים, מזון, טיטולים, נראה מה אפשר לעשות"....

"וניסתה האשה מעשים אז לרוב, בדרך העקום ובדרך הטוב, ונצבט ליבה בקרבה עוד ועוד..."

"היא שמה לב לדבר אחד מעניין: כשהיא לבד בבית היא יכולה להיות יותר זמן מול המסך, הילדים בידיים טובות ביותר, אצל חמותה, והיא כאן, עם הרבה זמן פנוי ורצון לפענח מה קורה כאן, מה פשר הסמל הזה של העוף הדורס..."

"בבוקרו של אותו יום היא הכריחה את עצמה לצאת ללימודים. זה חשוב לה, השהיה הרבה מול המסך כשהיא כל כך בודדה, לא אמורה להיטיב עימה..."