קטגוריה: סיפור בהמשכים: מסדר מלחמה / א' פרי

"ההליכה בפארק היתה מיטיבה, מזג האוויר היה נוח, ורבקה חשה שיותר משהיא מסייעת לדודה חנה, הטיול הזה מסייע לה לצאת מהמחשבות הדוהרות, מההתלבטות, אל מקום אחר של תקווה..."

"למרות המחשבות שחלפו בו ביעף, הוא חש שהוא ממשיך לרעוד. בנימין אבני הפנט אותו, שיחק לו ברגשות, הוא חשב שהוא אוהב אותו, אבל הם ארגון כלשהו, שמשתמש בו עבור מטרות לא ברורות. מה הולך כאן? מי יכול לתת לו עצה טובה?..."

"לא, לא מעוניין להשתמש בכסף הזה לצרכיי הפרטיים", אמר נתי, "אבא שלי מסובך לאחרונה עם ערבויות שחתם, למרות זאת לא עולה בדעתי להשתמש בכסף שלא שלי".

"בהלה עטפה את נתי, זה נכון, וזה מעמיד את מילאן בפני מצב מסוכן. לא לחינם התריע הרובוט מפני פגיעה אפשרית במילאן בלאץ..."

"הוא יצא מהמבנה המפואר, חש תערובת של רגשות, על פניו, נראה שיש לנשיא האיחוד מטרה טובה שעולה בקנה אחד עם שאיפותיו להגיע לעולם חופשי. מצד שני, ללא ספק משהו כאן מוזר, הוא דיבר הרבה על שליטה. מה זה בא לומר?"

מייקל חש שהמילים מדויקות עבורו. חמיו לא רוצה את פסל הדרקון, הוא חש כח נסתר שמחייב אותו להשאיר את הפסל, אבל לא... בכח האמונה הוא יוציא את הדרקון מהבית, ישליך אותו לאי שם. הוא הגיע לבית והתקשר לחמיו.

מבלי משים, השווה אותו במחשבתו לרוברטי הרובוט, לשניהם יש במה להתגאות, רק שרוברטי עושה את תפקידו במיומנות בלי לדבר דיבורים ריקים מלאי גאווה.

מיכה הנהן קלות, מקשיב בחצי אוזן לדבריו של עמיתו, שכן רעש מכונת האספרסו מנע ממנו להתרכז באופן מלא.

הנציב הרומאי חייך, מביט אל הרחוב היהודאי הזורם כמו נהר, גביע החרס שאחז בידיו נע קלות, והיין התוסס געש, כמו חש את רוחו הנסערת של ידידו, "אנחנו השליטים, נרקציוס".

כמה טוב להעיף את המסך הזה מהבית, ובכך לסתום את הגולל סופית על מחרחר הריב מספר אחת בביתם. רבקה נכנסה למשרד של יונית, מחפשת אותה בעיניה. הכיסא של יונית ריק.