לא תאמינו מי מגן עלי כשאני שומעת: הכל בגללך! / אפרת צ.

כשנכנסתי לנוח גם הם נכנסו איתי. עורבים שחורי מבט. ניקרו ניקרו בלי מנוח. צקצקו במקורם העבה, דפקו על ראש המיטה ולא הרפו.

"עוד פעם? עוד פעם התפרצת עליהם? איך הם יראו אותך? איך הם יבנו את החיים שלהם עם הטראומות שאת יוצקת לתוכם?"

"הנה לך, הטיפול הרגשי של בן השבע. אם רק היית דוחה את הלימודים שלמדת לפני שהוא נולד ומספיקה לחוש אהבה כלפיו, היית חוסכת את הכל!!"

" היא לא אוכלת, בגללך. אם לא היית מקשיבה לעיצה שנתנו לך לגביה, והיית פועלת לפי תחושת הבטן שלך היא לא היתה מסתבכת ככה"

" סתם ביטלת את דעתך והקשבת בתמימות למה שאמרו לך. למה לא סמכת על עצמך"

וגם- " את אשמה, היית צריכה להקשיב לדבריה של הדודה שפרינצא לגבי העבודה שלך. תראי עם מה את מתמודדת כעת?"

וכך צקצקו העורבים  הלוך וצקצק , סוככים מעלי בכנפיהם האפורות- שחורות בלי הפסק.

ואני מנסה להתהפך מצד לצד

מייחלת לתת תנומה לעיני

ולשווא.

מסתבר שבסוף נרדמתי

ואז

הבליחה קשת אור.

ופתאום אמר מישהו: "את לא אשמה. לא אשמה."

הייתי כה מופתעת

הסתובבתי לעבר הקול

ראיתי ציפור צחורת כנף מביטה אלי בעיניה הירקרקות, מלאות התבונה.

איך? איך את אומרת לי ככה? תראי כמה סובל בן השבע, איך מתמודדת בת השלוש.

בגללי!!

וחוצמזה, הוספתי בגמגום חלש, גם אני מתמודדת בכל מיני מישורים.

הייתי יכולה למנוע את כל זה.

אני כן אשמה. אשמה אשמה מאוד.

היונה הצחורה חגה מעל ראשי

ורחפה אל עבר קשת האור.

ימים רבים היו העורבים והציפור מתגוששים במחשבתי.

יום אחד הבנתי.

אני מאשימה בחירה שנעשתה בעבר, על פי שיקול הדעת, כוחות הגוף והנפש שהיו לי באותה העת.

אבל היום , אין לי לחוש אשמה על בחירה שכבר התבצעה.

היא שייכת לעבר.

כח הבחירה שייך להווה.

כח הבחירה יושב על מה שאכן בידינו, בכוחנו.

אם לא היה בי כח למנוע את ההתפרצות, אם לא היתה לי הידיעה באשר למה שנעשה, אם לא ניתנה בי התבונה להקשיב או לא להקשיב- אולי איני אשמה? אולי המושכות הללו שאני כה מתאמצת לאחוז בם שייכים למשהו אחר ולא לי? למישהו שמצעיד אותנו ומכונן את צעדינו?

והאחד היחיד הזה, הרחמן המכלכל את צעדינו ומסנן את בחירותינו, שקלל את רגע הבחירה ואת התוצאות שיגזרו ממנו. ופיקודיו צדקו יחדיו.

העבר, שכבר בחרתי בו אינו כבר ברשותי. כעת הוא ברשות ריבון כל המעשים.

ואם עשיתי את שביכולתי על מנת לבחור כעת את הבחירות הטובות והנכונות, אוכל להישיר מבט לציפור צחורת הכנף וירוקת העינים, להתענג על מעופה הקליל וללחוש לה: "צדקת".

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

גם את לא מבינה איך? / פסי דבלינגר החיים זה לא משחק "אבא אמא" / פסי דבלינגר אל תאטמו אוזניים, תפתחו את הלב והטלפון כשצריך… מתכון לחופש אמיתי עם ילדים בבית/ אביטל אוחיון הדרך לנצח את כאב הרווקות!/ בעילום שם