בס"ד
"אני לא מבינה איך אתם מסתדרים עם כזו משכורת למשפחה עם זוג הורים ומספר ילדים, איך, איך אתם מסתדרים?"
האמת אין לי תשובה ברורה והגיונית, אנחנו בהחלט חיים בצימצום ואני מתפללת לפרנסה בנחת וברווח לי ולכל בית ישראל, אבל כן, אנחנו ב"ה מסתדרים יש אוכל יש ביגוד יש שמחה ויש נחת.
אבל איך? אני גם לא מבינה, יש עוד כמה דברים שאני לא ממש מבינה…
אני לא מבינה איך זכיתי שכל החבריה המתוקה שמקרקרת סביבי הגיעה לכאן בכלל, ואני לא מבינה איך עם כל אחד מהם שנולד נפתחו בליבי מעיינות של אהבה ומסירות שלא ידעתי שקיימים בכלל, ואני לא מבינה איך אני פתאום נהייתי יודעת כל, ונותנת המענה לכל מה שמותר אסור אפשר ומתי ואיפה.
ואני לא מבינה איך צומחים להן שיני חלב אחד אחד ואחרי תקופה הם נופלים אחד ואחד וצומחים להם שיניים קבועות.
אני לא מבינה איך אקמול מוריד את החום לילד ואופטלגין מרגיע כאב ראש שלי, ואיך המפרק של הילדה שיצא מהמקום-יצא, ואיך בדיוק הוא חזר, ואיך התאחו התפרים במצח של הבן לי שפתח את הראש שלא באשמתו…
ואני לא מבינה איך הלבן של הביצה ניהיה קצף לבן ומתוק שהילדים כ"כ רוצים ללקק עד שבקושי נשאר משהו לגלידה, ואיך משמן סוכר קמח ובצים נהית עוגה, או פשטידה או לחמניות או רוגלאך, ואיך כל מה שאני מכינה נגמר מהר כל כך.
ואני לא מבינה איך יש ימים ארוכים ביום חול בשבתות או בחגים שלילדים לא נגמר הכוח והם משחקים אוכלים ורצים עד מאוחר אפילו שהם קמו ממש מוקדם ולא נחו רגע, ואני לא מבינה איך מה שמבדיל בין היותי חסרת סבלנות עיפה וקצרת רוח לערנית רעננה ופעילה זה בסך הכל שעת שינה אחת של מנוחה אחרי צהריים.
ואני לא מבינה איך הקטן בן השנתיים שאני עדיין מתרגשת מהמילים החדשות שהוא למד להגיד כבר מאלף את התינוק הקטן יותר להגיד "סבתא".
אני לא מבינה איך הבת שלמדה ממש לא מזמן לקרוא כבר כמעט בת מצוה ורוצה להתפלל כל יום הכיפור בבית הכנסת לכל אורך התפילה ואכן עומדת בזה.
ואני לא מבינה איך תמיד כשעומדים לצאת בדלת קורים כל כך הרבה דברים בו זמנית ובכל זאת אני ומי שצריך לצאת מצליחים לצאת…
ואיך אפילו שאין לי רכב פרטי והתחבורה הציבורית לא משהו אנחנו מצליחים להגיע ממקום למקום אכשהו,
ואני לא מבינה איך ילד יכול לחזור על בקשה עשרות פעמים אפילו שאמרתי "לא" בקול בוטח…
איך שבת עם כל ההכנות שדרושות הוא בשבילי יום במנוחה ממש מעין עולם הבא, ואיך הרצפה מלאה בכל כך הרבה פרורים ולכלוך אחרי סעודת שבת סטנדרטית לחלוטין,
ואיך הילדים מיד אחרי מריבה בסדר גודל של מלחמת עולם שלישית משלימים כאילו לא היה כלום וחוזרים להיות החברים הכי טובים והכי אוהבים,
ואיך נשיקה שלי מרגיעה כל פצע וחבורה ואיך גם אחרי שהיו גם בגן וגם בצהרון עוד רוצים ללכת לחברה.
אם אם את מבינה את הכל ונשארה רק השאלה בקשר למשכורת אז לא נורא,
ואם את כמוני לא מבינה איך כל הדברים הללו קורים ונוספת לכל השאלות הנוספות שלי עוד שאלה אחת קטנה בנוגע למשכורת, אז גם לא נורא…
פסי דבלינגר – הרצאות אנרגטיות לאימהות
050-4127928 03-6192194
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
16 תגובות
פעם ראשונה פשוט חמוד לקרוא פעם שניה אני מתחילה להבין את המסר בין השורות פעם שלישית אני תופסת את העומק של הכתבה.
איזו כתבה פשוטה חמודה ומחזקת
פסי,
כמה טוב לא להבין
כמה טוב פשוט להודות על כל כך הרבה מתנות.
חיזקת!!!
חזק! ומחזק!!
אהבתי והתחברתי מאד,
חיממת לי את הלב שמה שאני מתמודדת ולא מבינה קורה גם אצל אחרות..
חוץ מהכישרון המדהים, התוכן והמסר חזקים ואמיתיים!
כל מילה מושלמת!!
קראתי פעמיים
ואגב יש עוד הרבה דברים שאני לא מבינה..
כיף לקרוא אותך
הייתי צריכה להביא את הטור הזה לבנות בעבודה שלי שמנסות להבין את צורת החיים שלי עם בקושי משכורת שלנו ולעומתן..
משכורות בשמיים
הייתי צריכה להביא את הטור הזה לבנות בעבודה שלע שמנסות להבין את צורת החיים שלי לעטמתן..
משכורות בשמיים
מהמם עם אבק הומוריסטי ? אהבתי??
מצחיק מרענן ומתוק מתוק .. ממש תודה את מקסימה ובטוחה שתצליחי מאד. באמת מה אנחנו מבינים הכל חסדים גדולים גם החוסר הבנה
אהבתי
ואני לא מבינה איך הצלחת לכתוב טור גם עם הומור וגם מסר נוקב לכל האלה ששואלות איך משפחה ברוכת ילדים חיה עם משכורות לא משהו
אז הינה לא הבנתי אבל הבנתי הכל????
ממש אהבתי את הטור
חזק ביותר!!!!!
יישר כוח פסי
וואוו!!! אין לי מילה אחרת!
קראתי את כל הטור בנשימה אחת
כאילו אחרי כל "אני לא מבינה" רצתי מהר את כל השורה כדי להספיק מהר את ה"לא מבינה" הבא
מרתק! עוצר נשימה וכמובן כמובן מחייב חישוב מסלול מחדש…
תודה רבה!
על ניסיך שבכל יום 🙂