כאן בע"ה תקבלנה מענה לשאלותיכן ככל שיתאפשר על ידי שדכן מקצועי וותיק. שאלות ניתן לשלוח למייל ובנושא המייל לציין
שאלה:
האם נכונה הטענה שכיום גיל הבחורות הרווקות עולה? מה הגיל הממוצע שבנות מתחתנות? האם תופעה של רווקות בנות 25-26 הוא אכן יותר רווח מאשר בעבר? אם כן מדוע?
תשובה:
השאלה הזו עולה מידי פעם, וכמעט תמיד היא עולה כטענה מוצקה אגב גלגולי עיניים ולא כשאלה. הטוב ביותר יהיה לפנות למשרד הפנים או מוטב יותר לרשמי הנישואין ולדעת אחת ולתמיד את התשובה. עד כמה שידוע לפי נתוני הלמ"ס בשנים האחרונות אכן גיל הנישואין באופן כללי עלה.
אין לי את הכלים לדעת על כך בצורה רשמית האם דווקא בקרב בחורות חרדיות, אבל אוכל לתת קווי מחשבה קצת שונים, ואולי כאן טמונות התשובות…
ב"ה, הציבור החרדי גדל משנה לשנה, וטבעי הדבר שיש יותר רווקים בשנה האחרונה לעומת הקודמת. כאשר מסיימים את הישיבה הקטנה או בית הספר היסודי – עולים לישיבה הגדולה ולסמינר. זוהי הדרך הברורה והמסורה. מתי נישאים? לכל אחד תאריכו וזמנו הוא, כך אין כאן הליך סיסטמטי.
בעוד שבעבר נשים לא מעטות לא עבדו, לא למדו במשך שנים לקראת תואר בעבור קריירה (בכוונה איני אומר 'על מנת לפרנס בית של תורה', והמבין יבין), וגם מי שעבדה, היה בעיקר בהוראה או בגננות, מעטות היו בעיסוקים אחרים. מטבע הדברים, פחות ראו את הרווקות בשטח, ובת שסיימה את הלימודים (למדו רק שנה אחת הוראה ולא שתיים), מיהרו להינשא. בכלל לא חשבו רחוק ובגדול.
לפני 15 שנים, למשל, בחורה שהיתה שנה מחוץ לסמינר היתה בין האחרונות בכיתה. כיום, רבות רק אז מתחילים בשידוכים…
אם לשפוט לפי השמות שמגיעים אלי אישית וכן לגמ"ח, כל בחורה מתחילה ברזומה הנשלח אל השדכנים עם העבודה, ההישגים והתארים שלה. גם מבחינת הבחורים זה הדדי, כי דורשים "בחורה עם עבודה מכניסה ביד", אם על זה שמים את הדגש, מובן שנתוני הפתיחה השתנו בשנים האחרונות וחבל מאוד מאוד! לא מכבר שיתף אותי חבר על בתו שהיא בלעבוסטע רצינית, אמרתי לו במרירות נוגה: את מי זה מעניין היום?
סיבה נוספת היא שלא ממהרים לעקוף אחים ואחיות מעל (ולא ניכנס לדיון הזה), וצוואר הבקבוק לא משתחרר מאליו, כך שיש בנות שרק מתחילות לשמוע שידוכים בגיל שהוזכר.
בברכת בשורות טובות בקרוב
פנחס גולדשטיין
שדכנות. ייעוץ שידוכים. מאמרי 'רשו"ת השידוך'. גמ"ח תיווך שדכנים לקהל היעד לפי התמחות ופילוח.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
6 תגובות
צופיה יקרה
עלינו מוטלת רק ההשתדלות. תואר מפוצץ הוא נחמד אבל לא חובה בשביל לדאוג לבורא עולם לשלוח לנו פרנסה.
נכון. ללמוד גננות והוראה זה אולי לא מתאים לכל אחת (למרות שרב בנות הסמינר מסודרות בעבודה שנה אחרי הנשואין) אבל עד חובה קדושה לתואר יוקרתי …
חדווה –
גננת יכולה להישאר בצהרון ולהרוויח יותר מ3000-4000.
גיל הנישואין הטוב ביותר אחרי שנתיים סמינר + בנייה אישית הוא מצויין לרובן ומוכיח את עצמו. (כדאי גם לקחת תמיד בחשבון יעוץ זוגי אפילו אחרי החתונה ולא לחכות לבעיות שיש מרכבות יותר מסטנדרט או בכלל.)
בגיל מבוגר יש יותר מינוסים מפלוסים. לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו היו קורה אם המיעוט המדובר היה הרוב.
בס"ד
אני בעוד כמה שנים(פחות מ5) בעז"ה אחתן את ילדי הצעיר. אין ספק שלא מעט אנשים מתיימרים להיות עוזרים של הקב"ה בניהול עתידם. אלוקים יצר אתכם מושלמים יותר או פחות, לפחות הביא אותכם עד גיל שידוכים די בריאים וחכמים ואז פתאום הוא כבר לא מספיק מבין ולא יודע מה טוב לכם ואתם צריכים לדאוג לפרנסה ולכן ללמוד ולמצוא עבודה מכניסה כדי שתוכלנה לפרנס?! כשהתחלנו את הדרךך עם שדוכי הילדים קבלנו על עצמנו בעלי ואני לעשות השתדלות בברורים לגבי התאמה בין בני הזוג שהמשפחה תהייה בריאה ועל הרצף הנורמלי, לא דרשנו סידור מלא ,לא דירה ולא בכוון. בסיס כדי שתהייה קורת גג חתונה צנועה וריהוט מינימלי. הבנים שלי למדו בישיבות מעולות כמו תיפרח חברון וכד'( כל אחד מה שמתאים לו) הבנות בסמינר הכי נחשק בעיר מגורנו וב"ה זכינו בכלות וחתנים משובחים ביותר בכל פאראמטר.והבונוס גם המחותנים וכל המסביב מקסים. כל ילדי עם קורת גג לראשם ואיזה אפיק של פרנסה. נכון לא קל ויש חודשים קצת לחוצים אבל חינכנו אותם לצניעות והסתפקות והם מתמודדים מאושרים ושמחים.ואני תולה את הנחת הזו בכך שלא התערבנו לריבונו של עולם בכלום. הנחנו ראש בוטח על כתפיו והוא בכבודו ובעצמו ניהל ומנהל הכל.
דוקא בימנו אני וחברותי הרווקות כולן! עקפו אותן, גם המשפחות שלא היו בעניין כלל – היום יותר מפעם נותנות לזה, לא התכוונתי כבר בגיל 20, כמובן בשכל וברגש מתוך כבוד והידברות
בת 33 התחתנתי לפני שנתיים. אני דווקא רואה באופן חיובי את זה שלא מתחתנים בגיל 19-21,
אני ב"ה לצערי או לשמחתי ראיתי הרבה, בשביל להתחתן בגיל כזה צריך גב הורי חזק מאוד
או שהחינוך לעצמאות יעשה בגיל צעיר יותר. זהו קושי גדול שבנות שעדיין כל כך תלויות בבית
ולא עומדות בפני עצמן יקימו בית משל עצמן, לצערי אני רואה מקרוב…
מה גם עוד נקודה קטנה שכדאי לתת את הדעת שהרבה אני שומעת מגרושות הייתי צעירה מידי ולא הבנתי…
בקשר לפרנסה-אם הרב חושב שאפשר לחיות ממשכורת של גננת(3-4 אלף) כשרק הדיור עולה בערך כך
והבעל ישב בכולל ויביא אולי עוד אלף, זה אולי נחמד לזוג בשנה ראשונה או לאחרים שמקבלים הכנסות ממקור נוסף.
זה שלא חשבו מידי קדימה מי אמר שזה נכון? לא חשבו קדימה אבל אחר כך הלכו ללמוד מקצוע, למה לא לעשות זאת לפני החתונה? למה לצאת ללימודי תעודה/תואר/הכשרה כשיש ילדים בבית והמצב לחוץ ודחוק?
נכון אנחנו צריכים לזכור שכל התעודות האלה לעולם הבא לא נותנות ולא כלום, אבל אי אפשר להתעלם מכך שכאשר חברות שלי למשל התחתנו 400 אלף שקל היה סידור מלא והיום זה אפילו לא חצי דירה . אני חושבת שבן אדם שממצא את יכולתיו וכישוריו בעבודה שלו הוא אדם שמח יותר ומתפקד יותר בכל. והרבה פעמים אנשים "מכורים לעבודה" ששוכחים את הבית לפעמים זה קשור לכך שאין להם את המסוגלות הנפשית להיות שם בגלל חוויות מילדות וכדו'. ולא בגלל שבאמת הם חושבים שהעבודה זה מקום ראשון
יש תופעה מוכרת בפרט בתקופה האחרונה. שבחורים וכן הרבה בנות . חסר להם הדרכה בסיסית איך לגשת לשידוך מה לחפש בבחור/ה על מה להוריד ועל מה להתפשר. כי לא כולם מושלמים . ובגלל שיש ברוך ה' היציע גדול (כך זה נראה) בחור/ה נראה להם שעוד מעט יגיע "האביר על הסוס הלבן" . מה שתוקע אותם הרבה זמן. לא אחת אנו שומעים וכך נכתב " ביתד נאמן" שבחורים/ת נגשים למטפל רגשי (לא חייב שיהיה בעיה נפשית) שבמספר פגישות שיושבים ומכירים קצת את הנפש של הבחור/ה ואדם מכיר מי הוא . פתאום הוא מוצא את השידוך… נ ב לא חייב שכל זה נכון והדברים נתונים לשיקול דעתו של כל אחד. בהצלחה לכולם
צריך להזכיר שהמגמה הנפוצה של לימודי הוראה וגננות שיחסית אורכים זמן מועט,כבר לא רלוונטית מיתר ביקוש ומיעוט היצע, ולכן נפתחו אפיקי לימוד חדשים, והנכון יותר להשקיע בהם כי בשוק העבודה יש ביקוש לתארים ולימודים ברמה גבוהה, אין ברירה, כדי לפרנס בית ולגדל ילדים חיבים להצטייד בתעודה מוכרת ותואר יוקרתי! אחרת אין ברירה! מניסיון!