נמאס לי כבר שהכל נוצץ אצלכן / ללי

שיתוף ב email
שיתוף ב print

דיי נמאס!

נמאס כבר מכל גיבובי המילים,

של נשים חשובות, רגועות ו- – מטיפות.

נמאס לקרוא כמה טוב ושמח להיות רק אמא,

ולשהות במקום הזה בלי להתרוצץ אחר תעסוקה.

רק תגידו לי כבודות יקרות-

איך בדיוק אשב על הספה ואהנה ממשחק של ילד,

כשהוא מושך לאחותו בשיער והצעקות עולות לשכנים ואף למעלה מכך…?!

איך אהנה מהביחד, אם חוץ מ"תתני לי, תכיני לי, תעשי לי, אני רעב, משעמם לי…"

אני לא רואה ביחד? רק כמה עצמים בודדים שדורשים ודורשים?!

איך אקח את הזמן הזה לעצמי ולחשבון נפש,

אם אין רגע שאני לבד ויכולה לראות רק קירות ולא ראשים בלתי מסורקים..?!?

לא יעזרו כל מילות הקסם שלכן,

על אפיה, רוגע, ביחד, חוויה ועוד אילו מנטרות שחוקות,

או שגמרת לחתן את הילדים ואת מדברת ממרום גילך,

או שיש לך ילד אחד + וילה בת 3 קומות מצוידת בכל טוב הארץ…

אל תדברו אתנו על אפיה ויצירתיות כשאת הגרביים בבוקר קשה לי למצוא,

אל תדברו על פסטורליה של ילד, שיר, סיפור כשהרעש מרקיע שחקים…

אל תדברו על הסתפקות ללא קניות כשהנעליים מתפוררות …

די עם הצדקנות,

כולנו באותה סירה!

קשה לנו,

מחורפן לנו,

מדאיג לנו,

הפוך לנו,

ולא – הילדים שלי לא בצהרונים!

הם חוזרים כל יום באחת, אני עובדת בשתי עבודות,

וכן מכינה אוכל לצהרים גם בשגרה!

ולא – אני לא בנאדם של בחוץ, של בילויים ושל קניות. ממש לא!

ועדיין…

תנו לנו מחמאות!

תגידו –

את אלופה אפילו שהדבק של היצירה הדביק את הרצפה לתקרה!

(זה מראה ששחררת..)

את מהממת אפילו שלא רואים רצפה מרוב….אלף דברים בלתי קשורים..

(זה מראה שהיתה לילדים תעסוקה..)

את מדהימה שלא ניקית שומדבר לפסח!

(זה מראה שאת נמצאת עם הילדים.. טוב, לא כללל הזמן..:))

את מושלמת גם כשאת צועקת!

(סימן שעד עכשיו התאפקת..)

את אמא הכי טובה גם כשהכביסה כבר גולשת מהחלון לעבר השכנים..

(זה מראה ש…? תשלימו לבד…)

בקיצור-

הבנתן את הנקודה.

כולנו באותו מצב!

לא יעזרו דיבורי מנחות הורים על סדר יום, גבולות ושאר קשקושים,

אף אחת לא התנסתה בתקופה כזו קודם ויכולה למלמל מנסיונה ה(לא) עשיר..

כולנו חוות את זה פעם ראשונה,

מרימות ראש מעל המים…

מתאמצות, נחנקות, נופלות ושוב קמות.

ו – – –

אם אין פצועים-

דיינו!

שמחתי לעזור!

יאללה למטבח לארוחה הבאה…

(להכין, כן? לא לאכול. אף אחד לא הכין לך בזמן שקראת…)

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

15 תגובות

  1. ממש אפשר לראות איך בזכות נשים צדקניות…

    אני לא מושלמת והימים שלי רחוקים מלהיות מושלמים
    (כותבת תגובות לפנות בוקר וקמה מאוחר ח..ח..ח)
    אני שומעת מאמהות שיש בתקופה הזאת סיעתא דשמיא מיוחדת
    תכל׳ס זה לא שפוי בכלל,
    תזכרו רק איך אנחנו נראות בחופש הגדול ?
    כאילו יחד עם הגזירה ירדו כוחות, קבלה של המציאות
    וגבורה, ממש גבורה
    לקום בבוקר ולחייך!!
    הי, אלו אנחנו שעושות היסטוריה!

  2. את מדהימה (כמוני…)
    תודה לך! נתת לי כח!!
    אני בבית, לא יוצאת ונחנקת כבר…
    לפני כמה ימים אמרתי לבעלי שנראה לי שאני מתחילה לעשן סיגריות מרב עצבים וקושי וצורך להרגע, בתגובה בעלי אמר לי שאני אצא מהר לסיבוב, הוא לא מרשה לי להשאר בבית (פחד כנראה מה יקרה לי…) והבת שלי מקשיבה ואומרת לבעלי שזה לא יפה לדבר ככה לאמא…
    הרבה כוחות והצלחות!
    מי שיושבת בבית ומצליחה לחייך אפילו כמה פעמים ביום, היא כבר נהדרת… לא?

  3. וואו! זה היה בדיוק במקום ובזמן הנכון!
    את מסבירה היטב את מה שאני ועוד המון אמהות חוות כבר כמעט חודש (!)
    גם אני מרגישה שאני לא מצליחה להחזיק ראש מעל המים.
    חמישה ילדים משועממים עד כלות ואמא שכבר לא מסוגלת לראות ארבע קירות. זו המשפחה שלי…
    היום יצאתי לסיבוב של ניקוי ראש. ל ב ד. ל ב ד.
    פשוט נשמתי חמצן. ראיתי ציפורים, חתולים, דשא, פרחים, שקיעה יפה, מכוניות, משאיות.
    חיים שפויים.
    לא חשבתי על כלום. לא עשיתי כלום. רק נשמתי והבטתי סביב. ואז חזרתי הביתה.
    נכון, זה היה מעבר למאה מטר. אם שוטר היה עוצר אותי הייתי מסבירה לו. הוא גם בנאדם. לא חושבת שזה פלילי לצאת לבד.
    אבל היה מ ע ו ל ה !! ממליצה בחום לכל האמהות. גם למי שנהנית מכל רגע עם הילדים וכבר הכל מוכן אצלה לחג.
    ותודה על המילים שהביעו את מה שכולנו מרגישות!

  4. כתבת יפה קצר וקולע!!!
    ב"ה זכינו, ממש כך לצעוק לכעוס לצחוק לנקות מליון פעם…
    אבל זכינו לעשות זאת ליקרים שלנו
    אנו מחזיקות את הראש מעל המים.. וזה חשוב
    לפעמים כדאי להוריד לפניו , לשחרר את המושכות, לזרוק אליו את האחריות בתפילה קטנה.
    "תעזור לי לא לקרוע את עור התוף של השכנים.."
    ואז כשהגיעו המים עד נפש
    תבוא הגאולה הפרטית שלנו-זה מניסיון כשאני עדיין בשלבי שפיות בד"כ בבוקר?
    מתפללת תמיד לזכור אותו תמיד.

    בסוף הכל יעלם וכולם ישכחו.
    תרועתו של המשיח תיהיה יותר חזקה מכל נזיפה לילד???
    נצטרך להביא קורבן נדר חטאת אולי גם אשם
    וכמובן תודה, שאנחנו צעקנו על הילדים ולא משהו אחר.
    שינסו ….??
    ולמי שיש טענות
    אפשר להזמין לו שידור חוזר פרטי ח"ו?
    בשורות טובות לכל בית ישראל!!!
    ובהצלחה לכככל האמהות המסורות בכל שלב

  5. אולי קצת לא נעים לקרוא את חריפות המילים

    אבל- כן! תארת חריף את מה שאת מרגישה

    וודאי עוד הרבה כמוך מרגישות…

    יש לך אומץ ונתת ביטוי משוחרר למה שאת מרגישה…

    ואמאלה מתוקה ויקרה-

    בעצם היותך, מחזיקה ראש מעל המים(!) בתקופה כזו

    את אדירה…

    את מוצאת גרביים !!! מכינה אוכל !!! רואה את הילדים !!! משחקת איתם !!!

    שורדת את המריבות ואת הבלגן !!! והכל 24/7 ואין שכנים ואין חברים ואין משפחה מורחבת

    ויש רק אותך שמחזיקה מעמד למרות ועל אף ועם הכל..

    ואת מרגישה רע??? יש לך ציפיות מעבר לכל זה???

    וכי מישהו עמד במצב כזה לפנייך?!!!

    שחררי, אמאלה, טפיחת שכם גדולה לך (בלי לגעת… 2 מטר…)

    תורידי ציפיות- – –

    את גדולה מהחיים- את גבורת הכח!

    המשיכי להיות אמא!!!
    .

  6. אולי אני האמא היחידה שגידלה לפני התקופה הזאת שני זאטוטים בבית,
    אני מודה זה קשה מאוד מאוד, לא פשוט מאתגר מאוווווווד,
    ועדיין , זה התפקיד שלנו,
    אמהות של הילדים של הקב"ה,
    זה תפקיד האמת.

  7. פווו.. מזל שכתבת את הטור הזה כבר חשבתי שכולם עושות ימי כיף עם הילדים ורק אני ככה לא מסתדרת ועליי לדווח על עצמי לרווחה

  8. הרגשתי כל מיחה כן גל ילדי לא בצהרונים ואני עובדת בשתי עבודות.אבל זה באמת ואם כל האמת הכואבת הראה לנו המצב הזה כמה שוועת ילדי הגנים והמעונות קראה לקצת יותר אבא ואמא…….

    1. לשרה,
      אני שלחתי את הילד שלי למעון, ועכשיו לצהרון עד ארבע.
      ולא, אני לא אוכלת את הלב שלי על זה. ואני לא חושבת שהילש שלי משווע.
      פעם אולי קצת כן חשהתי את זה.
      היום אני רואה שגם זה לא נכון, וגם זה הדור וזה מה שהקבה הועיד לנו, אז כנררה זה מה שטוב לילדים.
      כמובן כל אחת צריכה לעשות את השיקולים שלה ולהיות עירנית למה קורה בביתה ועם הילדים שלה. אין משהו גורף שמתאים לכולם.
      אבל אני בכלל לא רואכ את זה כאומללות לשלוח ילד לצהרון.
      להיפך, הילד שלי נהנה ככ בגן ולהיות במסגרת. כרגע עוד לא היה צהרןן בגלל הסגר. אבל אני מאד אשמח שהוא ילך, יהיה לו תעסוקה, חוגים, ארוחת צהריים חמה בשעה שפייה. חברים.
      למה לבכות על זה?
      הגי אני חייבת לעבוד עד ארבע, ולא, זה לא בשביל להיות עשירה. אלא בשביל להרויח טת המשכורת של הששת אלפים שח. זה מה שאנחנו צריכים. זה מה שהקבה רוצה ממני. אני הולכת לעבודה בשמחה כדי לפרנס בית של תורה ושבעלי יוכל לשבת וללמוד בנחת. אז האופציה השניה להוציא את הילד באחת, תוך כדי ריצות של בעלי מהכולל ולשהות איתו בבית ובשעמום. ולאלתר ארוחה בשעה כזאת כשאני לא בשטח אני לא רואה בזה שום טעם. זה מה שקרה עד עכשיו בקורונה. וזה היה מתיש יותר מדי עבור כולנו, ולדעתי גם לא טוב לילד. שוב, יש פעמים שהמצב הוא אחרת ונכון לנהוג אחרת.
      רק אני באה לחדד פה נקודה שלפעמים נראה לנו שהילדים מסכנים שהם עד ארבע במסגרת, ובפועל הם ככ נהנים וככ רגועים וטוב להם ואין לנו מה לאכול את הלב. שמעתי על המון ילשים שלא מוכנים לצאת הביתה לפני שנבמר הצהרון, זו ממש חוויה בשהילם. ואם בררבע את לוקחת את הילדים ונמצאת איתם, ומדברת איתם, ואוהבת אותם. אני חושבת שאין יותר טוב מזה
      גם הכל עניין של הסתכלות. יש אנשים שברור להם שצריכים לאסוף את הילדים באחת ואי אפשר אחרת. ואצלי לדוגמא ואצל חברותי ארבע זו האופציה היחידה. וזה מה שאנחנו מכירות ומשתדלות להפיק מזה את המקסימום.
      ולגבי הכתבה יפה מאד!!
      ככ נכון ואמיתי.
      רק רוצה להזכיר שהנחת שלנו כאימהות ממש אבל ממש לא תלויה במספר הילדים או בגודל הבית.
      גם עם ילד אחד הקושי יכול להיות גדול בתקופת הקורונה. דווקא הסגר לילד שאין לו עוד חברה יכול להקשות מאד הן על ההורים והן על הילד.
      נכון שאם יש לך בית מרווח יותר זה קל יותר. אבל הרבה תלוי בהסתכלות שלך. ואני אומרת את זה מנסיון. לפעמים אנחני בתוך מערבולת, של כעס, תיסכול, עצבים. אם נרגע ונצא לרגע מתוך זה ונסתכל מבחוץ יהיה לנו יותר קל להרגע ולהחליט שאנחנו נרגעות. והמצב לא הולך להשתנות, אלכ רק אנחנו, קצת לפחות, בשביל עצמנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.