לך הכלה מחצר הבניין…/ נעמה

חשבתי שאכתוב על ערב פסח עייף של חזרה לעבודה ונקיונות.

חשבתי שאכתוב על שבוע וחצי של מציאת תעסוקה לילדות האנרגטיות שלי, ורטינה פומבית על החופש מהגנים כבר בתחילת ניסן.

חשבתי שאשתף בהתרוצצויות אחרונות בחנויות עמוסות, ובלוז האירוחים וההתארחויות הצפוף של חול המועד, בטיול בינהזמנים מתוכנן לצפון היפה וברגעים הקטנים בתוך הניקיונות והמטלות שאנחנו אוהבים לברוח ליער הירוק שבקצה השכונה ולנשום אביב.

אבל השנה אני כותבת על בית סגור, ומשחקי שכנים מהמרפסות. על גיחות לסופר עם מסיכה וכפפות, על ליל הסדר שכנראה נחגוג עם עצמינו בבית שלנו לראשונה, ועל הגעגועים שלנו למשפחה שמסביב.

על החששות משיבה לעבודה מחל"ד היישר למשמרות בוקר ולילה, בלי אפשרות להקל על בעלי ולשלוח לקייטנות, על השמועות שיוציאו את כולנו לחל"ת ומה יהיה, על מחסור בביצים…

אבל הכי אני רוצה לכתוב, על הגיבורים המיוחדים כל כך של התקופה הזו.

אני רוצה לכתוב על  הגיבורה הזו, בחורה צעירה סך הכל, שהערב הזה החל אצלה אי אז בחלומות ילדות שהפכו עם השנים לחלומות נערות ולתפילות רותחות, והנה ביום הגדול של התגשמות חלומה, יום כלולותיה, היא יוצאת מהבית, לבנה וזכה, פעמיה לחצר הבניין שקושטה בידי שכנות אוהבות ואחיות דומעות. וחופה ממתינה לה שם, ובחלומה הייתה חתונה כל כך אחרת….

על החופה הזו, אותה חופה יהודית נצחית, שנטועה לה באמצע שומקום, מוקפת בקהל מצומצם עד כאב, אני רוצה לכתוב.

חופה בלי אולם ערוך מואר מאחוריה, רק כוכבים נוצצים מעליה, בלי בופה קבלת פנים שוקק לצידה, רק תפילות שדומעות מבעד למסיכות הסטריליות…. בלי החברות הטובות למרגלותיה, אבל עם השותף השלישי , ק-ל רחום וחנון, שמשרה שכינתו הערב על הזוג הזה, ועם כל כך הרבה קדושה וטהרה.

חופה יהודית כל כך, חפה מתפאורה, ושערי שמיים פתוחים מעליה, קרובים ונוגעים.

כשאירועים מתבטלים, הפקות נגנזות, ובכל רחבי העולם חתונות ומסיבות נדחות למועד בלתי ידוע, עם הנצח לא מפחד.  בעקשנות ממשיך לשזור את שרשרת הדורות, מקים חופות של אור וקדושה, והנה זוג נוסף בונה משכן להשראת השכינה.

ואני מסתכלת על החתונות האלה, ויודעת שנעבור את זה. אנחנו עם חזק.

וגם אם נגזר עלינו לחגוג השנה את ליל הסדר מרחוק, למלא את קווי הטלפון בגעגועים, לשמור ולהישמר על נפשנו ועל נפש היקרים לנו ולחכות בתפילה עד יעבור זעם,

העם שלנו גדול מזה, נצחי מזה.

והלוואי אלוקיי, הלוואי שבניסן הזה ניגאל.

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

המס על דירה שלישית קצת סדר… לא תאמינו מי מגן עלי כשאני שומעת: הכל בגללך! / אפרת צ. צו שמונה – עשרה / בתיה עבודה מהבית בשבילי זה מושלם. חוץ מדבר אחד / נעמה שינוי מדיניות בבתי החולים: לא מחייבים יולדות לעטות מסיכה