זמן תורתנו / הניה שוורץ

הטור מתפרסם במגזין שבועות תש"פ שעולה בקרוב להורדה באתר.
חג השבועות הזה הוא חג בו המוני בני ישראל מסכמים תקופה לא פשוטה. בזמן כתיבת שורות אלו ערב ראש חודש סיוון, לא ממש ידוע איך יראה החג הזה, האם כבר נוכל לעמוד בבתי המדרשות, בבתי הכנסת, בשטיבלאך. האם נוכל להאסף ללמוד תורה בליל החג? האם לפני החג יהיו הכוללים פתוחים? אין לנו שום מושג. בעקרון אנחנו מרגישים את היציאה מתקופה לא פשוטה זו, את השיחרור. כבר יוצאים לקניות, פותחים חלק מהלימודים, וגם בתי כנסת מתחילים להתארגן לתפילות באויר הפתוח. ומצד שני יש את החשש המלווה את כולנו, שמא ואולי הוירוס רק מחכה בפינה…

הרבה מאד מילים נשפכו על התקופה שמפורים לשבועות תש"פ, ספרי ההיסטוריה ידושו בה לא מעט ויסיקו מסקנות ממרחק השנים. ככל שיעבור הזמן הראיה תהיה רחבה יותר והמסקנות מעניינות יותר, אבל אנחנו, היהודים המאמינים שומרי המצוות ולומדי התורה, יכולים כבר עכשיו, בלי לחכות לסיכומים למסקנות לדיעות וידיעות, לעשות חשבון נפש קטן בעניינים המהותיים ביותר לקיומנו כעם, בענייני לימוד התורה.

סיכום השבועות הללו דווקא לפני חג מתן תורה מעלה, שאם בתורה עסקינן, אזי למרות ההגבלות, האיסורים, ההרחקות והסגרים, התורה דווקא עלתה ופרחה. אמנם בצורה אחרת, בלי המסגרות הרגילות, אבל דווקא משום כך, בשעה ששום מסגרת לא נשארה וכל מערכת חינוך שבתה, החל מגני הילדים עבור בתלמודי התורה ובבתי הספר והישיבות הקטנות והגדולות, כמו גם כל הכוללים, בהרבה בתים אבות גילו את ילדיהם וילדים את אבותיהם, וקול התורה נשמע בקולות מתוקים, צעירים ומבוגרים גם יחד, הרבה יותר מאשר בזמן רגיל, בו לאבות היה סדר יום מדויק ומדוקדק שרובו מחוץ לבית, ולילדים היתה מסגרת הדוקה של מקום הלימוד, ולרוב הם ראו את הבית שלהם בבוקר כשהתעוררו ובלילה כשהלכו לישון .. אברכי הכולל, בחורי הישיבה, תלמידי הת"תים השנים, עם זאת שקיבלו סוג של חופשה, לקחו על עצמם מרצונם את העול, והחברותות עלו ופרחו דרך מכשירי הטלפון, וכל זה בלי שאף אחד יעמוד עם שוט ויכריח ויתריע ויפציר ויתן ציונים או ישלם מילגה. כולם עשו זאת מרצונם, בשמחה ובהבנה שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, זה מה שאנחנו צריכים, לא רק כי התורה מגינה ומצילה, אלא כי אנחנו אוהבים אותה ומוכנים ושמחים לשים את עולה עלינו, מרצוננו, למרות שאין שום שוט, כזה או אחר, שיכוון אותנו לעמוד, לפסקה או לסוג הלימוד. אנחנו שם כי אנחנו יודעים שמקומנו שם.

התקופה הזו הוכיחה שמי שרוצה ללמוד, מי שאוהב ללמוד, מי שמונח בלימוד מי שיודע את תפקידו ואת משימתו בעולם. גם מי שבימים כתיקונם לא מוצא את מקומו במסגרות השונות מכל סיבה שהיא, –  מצא לו את הפינה שלו. אם בשעה שמונה מוקדם לו מידי – יש עוד הרבה שעות ביום שאפשר לקבוע בהם, אם הוא לא אוהב לשבת שלושת רבעי שעה על מקום אחד – הוא יכל להסתובב וללמוד תוך כדי הליכה בכל מקום שרצה, אם רצף של מספר שעות קשה לו מידי – הוא יכל לחלק את חומר הלימוד כרצונו. הרבה אפשרויות של לימוד נסגרו בתקופה הזו, אך לעומתם הרבה אפשרויות אחרות של לימוד נפתחו. ילדים שיומם היה מלא בגערות ובעונשים עלו ופרחו דווקא כאשר הלימוד נהיה גמיש,  ילדים שחשבו שהם לא יכולים ללמוד גילו שהם יכולים הרבה יותר אבל בצורה קצת אחרת. הרבה סטיגמות ותוויות התבררו בתקופה זו ככאלו שמקומם בפח של ההיסטוריה של לפני הקורונה.

את אותן מסקנות מסיקים גם אנשי החינוך. גם להם יש ילדים בבית שלומדים בכל צורה אפשרית שלא במסגרת הרגילה, הם רואים את השינויים ואת היכולות החדשות שמפתחים הילדים הפרטיים שלהם, והם רואים ומבינים בזמן אמת שלפעמים שינוי יכול להפוך עולמות ולגלות כישרונות ויכולות חבויים.

האם נזכור משהו מכל זה אחרי שזמן הקורונה יהפוך לכמה שורות בספרי ההיסטוריה? האם אחרי שנחזור לחיינו הרגילים וקול התורה ישתפך מתלמודי התורה, האם נדע לתעל את המידע החדש שצברנו בזמן הקורונה כדי להגדיל תורה ולהאדירה גם אצל מי שחשבנו שזה כבר אבוד עבורו?

השנה, ממש בזמן הזה, ספרנו לא רק שבעה שבועות של בין פסח לשבועות, אלא תשעה ויותר של קורונה. המספר לא מדויק כי אין יום שבו זה ממש התחיל ואין עדיין תאריך סיום רשמי וחלוט, אבל כבר אפשר להתחיל לסכם מסקנות מתקופה משונה ורבת אתגרים שעברה עלינו, בשבועות האחרונים ספרנו פעמיים: פעם את שבועות הקורונה והשלכותיה  ופעם את שבועות ספירת העומר, והלכותיהם, חוץ מהמילה 'שבועות' אין שום דמיון בין ספירה זו לספירה האחרת, השבועות שאנחנו סופרים בין פסח לשבועות הם שבועות של היטהרות, שבועות הקורונה הם שבועות של זהירות. אבל אולי והלוואי שמסקנות זמן הקורנה יתרמו לנו לזמן של מתן תורה  כל השנה.

פסיכותרפיסטית יועצת נישואין ומנחת הורים ליצירת קשר: [email protected]

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

יצירת פרח מפיות / טובה עקשטיין מיואשים מהחיים העץ המסמר והאישה הפגועה מרים אפללו על חג הפורים עוגת שוויצריה הקטנה- קרם מסקרפונה, שוקולד מריר קראנצ' ואגוזים מקורמלים, על מרנג שוקולד ואגוזים, ומעליו נטיפי קרם שוקולד לבן