מרים אפללו על חג הפורים

שיתוף ב email
שיתוף ב print

"ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב, וכראות המן את מרדכי בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חימה"
"ויתאפק המן, ויבוא אל ביתו וישלח ויבא את אוהביו ואת זרש אשתו, ויספר להם המן את כבוד עושרו ורוב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך" {אסתר ה'}
"טרם נשמע כדבר הזה שהבעל צריך לספר לאשתו על רוב הבנים שיש לו ממנה, ולגלות לאוזניה כמה בנים ילדה לו כאילו זרה היא לגמרי לו ולילדיו, ואף גם האוהבים והידידים והשכנים הלא כולם יודעים את מספר הבנים של ידידיהם וגם על הרכוש והכבוד ידוע להם.
לשם מה, אם כן, בא סיפורו של המן? למה הייתה כוונתו?" {קול מבשר על חמש מגילות- הרב זייצ'יק}
לפעמים אני חושבת שעלי לצאת מפורים כדי להיכנס באמת לפורים.
כן, לצאת קצת ממשלוחי המנות המושקעים, לצאת מהתחפושות המוקפדות, מהעריכה המרשימה, מהתפריט של הסעודה ומכל אלף הפריטים הללו שאני רצה אחריהם קיצרת נשימה ימים רבים כל כך.
לצאת מהצלילה הזו לעומק הפריטים, לעומק העניין של הנוצה בכובע הדייג, של הכפפות בגוון ענבר לנסיכה ושל הפצפוצי שוקולד לבן שצריך לפזר מעל המנה האחרונה.
לצאת מכולם בדקה שמתחיל החג ולומר לעצמי –זהו. ייתכן שיתבלבלו בין המשלוח מנות של קמצא למשלוח של בר קמצא, ייתכן שלנסיכה יהיו בכלל נעליים של יום חול, והדייג, כמה עגום יהיה חסר נוצה. אז מה?? לי יהיה פורים. פורים כזה אמיתי וחי, פורים שנושמים אותו בנשימות גדולות ועמוקות ולא כאלה נחנקות וקטועות מתחת למים. פורים שחווים אצלו את קריאת המגילה בלי הרהורי תכנונים ואת השמחה הפורצת ממש, את הילדים החמודים ואת האווירה הזורמת. פורים שלאחריו תישאר לי שמחה בלב ולא רק כלים בכיור.
"והנראה הוא כי המן, מרוב שמחה וזחיחות הלב, יצא מכליו וכינס את כל אוהביו יחד עם זרש אשתו לעשות חשבון ולהעביר בדעתו ולמנות את כל הכבוד שעשה ואת כל הרכוש שצבר וכל ההצלחות שעשה, ומתוך התרגשותו היה חוזר ומדבר אל עצמו משמיע לאשתו ולאוהביו ומתוך חיבה יתירה מונה פעם ופעמיים את כל הישגיו"
"ויש לנו ללמוד לקח ולימוד מזה איך שכל אחד מאיתנו, וכל שכן, בני תורה- יראי אלוקים, צריכים לחזור בפיהם פעם ופעמיים בכל יום על החסדים שהקב"ה עושה איתנו, מיום עמדנו על דעתנו, על כל ההצלחות וההישגים הרוחניים והגשמיים ועל כל מה שחננו השם יתברך החל מאיתנו עצמינו, החסדים בגוף וכל אבר ואבר ועל החיים וחיי המשפחה שנתן לנו הקב"ה
ומתוך הפרוט הזה תיכנס שמחה בלבה ומתוך ההתרגשות יקרא ויזמן את כל משפחתו וידידיו ויעמוד ויספר את כל החסדים שהגיעו לו בעזרת מי שהחן בידיו, מי שהכבוד והעושר וכל הברכות שהתברך ממעל, מאדון הברכות"{שם}
הנה השמחה שלמדנו מהמן וממגילת אסתר.
שמחה שאפשר להעתיק את המתכון שלה ולהדפיס אותו כל בוקר מחדש על דלת ליבי.
בוקר טוב ופורים שמח. רציתי להודות לך ה' על עצמי, אשה בריאה וחזקה ויצירתית, בריאה בנפש בריאה בגוף, נבונה, מצליחה לטפל בילדים, לדאוג לכולם, להכיל, לאהוב, עובדת על המידות שלה ומחפשת את קרבת ה', מצליחה בעבודה שלה ומתמודדת עם אלף תפקידים נוספים ומטלות שצצות חדשות לבקרים…
ככה אני יכולה להמשיך עוד שעות ארוכות, על כל מה שטוב בי וכל מה שטוב בבעלי, על זה שיצאנו אתמול לכוס קפה במרפסת והיה לנו נעים כל כך, ועל זה שהוא בדיוק משלים את החסרונות שלי ודואג תמיד למלאת לי את הפלאפון כשלי אין בכלל מושג איפה החור של המטען…
אחר כך אני עוברת אל הילדים ואומרת בקול גדול כל ילד וילד כמה טוב ה' שנתן לי אותו כמה הוא מיוחד ויודע לצייר או להציג, להתחשב באחרים או לטפל בקטנים, לענות תשובות מחוכמות או סתם להעלות את המצב רוח. כמה טוב שה' נתן לי את הילד- ילדה ההוא לפי הסדר, כמה הוא חמוד ובריא וחכם ומוצלח ויש לו חברים ונמשים מתוקים או תלתלים חמודים או סתם עיניים נבונות כאלה וכמה אור הוא מביא לנו לחיים.
בהמשך עוברים לבית היפה והטוב שה' נתן לנו, ולכל האוכל שיש לנו בארונות ובמקרר, ועל זה שיש לנו אפשרות לאכול קורנפלקס כל בוקר או לבן כל ערב או עוף או לחמניות או כל מיני דברים שיש המון אנשים בעולם שפשוט אין להם. אני מספרת גם על זה שיש לנו ספה יפה או מראה או עציץ או כל דבר אחר שיכלנו לחיות טוב גם בלעדיו ובכל זאת. ה', כמה הוא טוב, נתן לנו. אני ממשיכה ומדברת על הפרחים והעצים והשמש הטובה או הגשם או הדשא או הכל בעצם שה' נתן לנו.
ועל זה שעשה אותנו יהודים בנים לעם נבחר, ועל זה שאנו זוכים כל רגע ללמוד תורה קדושה או לקיים מצוות כל כך יקרות, איזו זכות, איזה אושר.
וככה,
ככה בדיוק מתמלא לו הלב בשמחה.
"והחפץ חיים מיד כשהיה קם בבוקר מיד מודה לקדוש ברוך הוא על כל ה"יש" שלו על עצמו, גופו ונשמתו, על הספרים שזיכה לו השי"ת על אשתו על בניו ובנותיו על חתניו וכלותיו על נכדיו ניניו והיה הולך ומונה את כל הישגי הצלחותיו. [שם]
הנה. זה פורים וזו שמחה. כך אוספים את השובל הארוך מהיום הגדול ומניחים אותו בעדינות בימים כולם. כך קמים כל בוקר וממלאים את הבית שיר ואת הנפש בריאות פנימית ,וגם אהבה עצומה לכולם, לעצמי, ובעיקר לה' יתברך.
ולפעמים גם באות דמעות קטנות של שמחה והתרגשות והודיה….
ככה שמחים. ככה מגדלים ילדים שמחים..
פורים שמח, חיים שמחים.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.