שמי מיה בת 35 בעלת תשובה כבר 15 שנה.
אמא שלי עלתה מתימן בגיל חצי שנה עם המשפחה ובגיל 15 עזבה את הבית ואת הדת.
אחרי שהוריי התחתנו הם עזבו את הארץ כדי להתפרנס במזרח הרחוק.
כשאני נולדתי הם התגוררו בהונג קונג, עד גיל 5 חייתי שם ילדה יהודיה עם ילדים של אנשי עסקים מכל העולם שחיו שם ומלא סינים🙄
לקראת כיתה א' עשינו עלייה לארץ והתמקמנו בצפון תל אביב.
תחילת התשובה שלי היתה סביב לגיל 19 יחסית מוקדם לנערה חילונית שגדלה בתל אביב… שכל חייה היו חיי הלילה, מסיבות ומה שביניהם: ובעיקר – לרקוד כאילו אין מחר. הפכתי את העולם הזה למקצוע.
בשלב זה עזבתי את הבית וכך התגלגלתי בלי מטרה ובלי כלים. הכלי היחיד שהיה לי הוא כלי הריקוד שלמדתי ואהבתי ואיתו ביליתי והתפרנסתי.
משהו בי לא היה שקט וכל הזמן חיפשתי את הריגוש הבא, הספקתי הרבה בפרק זמן מאוד קצר, אבל הרגשתי ריקנות גדולה בחיים, עברתי לא מעט משברים, נשאבתי למסע חיפוש עצמי ועברתי לגור במדבר – במקום הכי מרוחק מהעולם שגדלתי בו, בקיבוץ שאין בבתים בו מזוזות, אין בית כנסת אחד בתוכו ולא שום דבר שקשור לקדושה.
דווקא שם הרחק מכל הסצנות והבילויים – הקסם של המדבר פעל עליי, הנשמה התעוררה, והלב נפתח…
איך זה קרה דווקא שם? כנראה שההתבטלות לטבע, ההתרחקות מכל המסיבות, מהסביבה המוכרת והלא דתית, הקרבה האין סופית שדווקא המדבר מעניק – ליהודי – לשמים, פתאום פתחה לי את הלב, פתאום הרגשתי את הנפש שלי, את הרצון שלה לעשות משהו טוב באמת, רוחני.
ואז כשכבר לא הייתי קשורה לכל הפקה ולכל ערב של חגיגות, הלב והראש היה פנוי ופתוח ומבקש חיבור עמוק.
הרגשתי פתאום איך כל הסצנה שחייתי בה היא שקר אחד גדול, וכמה לא היתה לי שמחה אמיתית ולא אהבה אמיתית, ואז התחילו לעלות בי המון שאלות: אז מה באמת אמור לשמח אותי? איפה נמצא העתיד?
פגשתי שם המון אנשים, הזויים יותר או מקורקעים, שאלתי אותם במה הם מאמינים, והם סיפרו לי על החוויות הרגשיות שלהם. וכך לאט לאט התגבשה לי הדעה שלי,
אמא שלי – חוזרת בשאלה מגיל צעיר, ולא קבלתי שום יסוד רוחני בבית. הדבר היחיד היה ששמרנו רק על מרחק בין בשר וחלב 3 שעות (אפילו שהבשר היה טריפה)
וכשחזרתי מהמדבר ובאתי לרעננה, בחזרה לבית המשפחה שלי, התחלתי לחקור אנשים מסורתיים, ואז הם גילו לי: גם הם יודעים שיש ה' בשמים, ויש מצוות ועבירות, עולם הזה ועולם הבא. היו אלו מושגים ששמעתי בפעם הראשונה בחיי ולא הבנתי אם כולם יודעים שה' ברא את העולם ויש תורה ומצוות איך זה שלא כולם מבצעים את מה שהם יודעים?
בכל פעם שהשאלות האלו היו תוקפות אותי, הייתי נגשת לדוד מבוגר שעלה מתימן, שידע והכיר את המסורת על בוריה וממטירה שאלות ומבקשת תשובות.
כל הזמן הזה ריחפתי בין הידיעה שיש אמת שמסתובבת בעולם, אבל לא כולם מכירים אותה. רציתי לקחת רמקול ולצעוק ברחובות: "אנשים, תתעוררו! אתם חיים בהזיה!!"
ואז עברנו משבר משפחתי שגם לי להתחיל לשמור את השבת ומשם לא הרפיתי, התייעצתי עם רבניות ואם אנשים תורניים ולאט לאט עליתי על הדרך, מלאה בהנה שאני עושה את הדבר הנכון של חיי.
התחלתי תהליך תשובה וחשבתי שזהו אני מקריבה את אהבתי לריקוד…
התחתנתי עם בחור שהתחזק כמוני
נולדו לנו ארבע בנים מתוקים במיוחד
פתחתי משפחתון… והתשוקה לריקוד עדיין שם אבל מה לעשות?? לא שייך לי כבר…
עם הזמן נחשפתי למסיבות נשים בקדושה שזה בכלל החייה את נפשי ושם ראיתי בחורה רוקדת עם חישוק😳 זה היה נראה כלכך מהפנט ומשחרר…ביקשתי לנסות ולא יכולתי להפסיק…!
ואז זה האיר לי מה הצעד הבא שלי! בדקתי וגיליתי שאין שום קשר בין הולה הופ לציבור הדתי לעומת הציבור הכללי שיש שפע היצע של חוגים, סדנאות ובכלל אומניות פלואו ופרופורמריות. הרגשתי שאני חייבת להנגיש את זה לציבור שלי
ומשם הכל היסטוריה הייתה לי סייעתא דשמיא מטורפת בכל התהליך!
היום אני מרגישה שליחות בעבודתי, מעניקה לציבור שלנו תוכן ייחודי ומשמח שעד לא מזמן לא הכיר בכלל, לימדתי ומלמדת מאות תלמידות, מעבירה הפעלות, סדנאות, מופיעה על במות גדולות ועוד.
ואני בהודיה, קודם כל שזכיתי לצאת מהמקום שהייתי מונחת בו ולהקים הית נאמן בישראל וגם שזכיתי בעולם חדש של תנועה – ריקוד עם חישוק שמרפא אותי ומכניס לי הרבה אור לחיים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
איזה סיפור מרגש!!!! הכל בחסדי שמיים!
❤️🙏
בס"ד
וואוווו מיה כל כך מרגש ומרתק לקרוא אותך… סיפור החיים שלך נשמע כמו משהו שצריך לכתוב עליו ספר!
או להעלות אותו על הבמה… בשילוב ריקוד החישוק שלך… תחשבי על זה…