יום חמישי

|

|

13/02/2025

לאישה החרדית

|

|

|

13/02/2025

|

יום חמישי

ד"ש מפולין: מה שלמדתי מההיסטוריה היהודית של קראקא/ לאה ברוקמן

צילום: פיקסביי
שלום לכן שוב נשים יקרות
שוב אני מחו"ל והפעם קצת מענייני דיומא
אני יושבת בדירה ששכרתי לתקופת שהותי פה בעיר קראקא שבחבל גליציה פולין
מול המרפסת אני רואה בית גדול ממדים שהוא בית הטהרה של בית הקברות היהודי החדש של העיר קראקא.
בבית עלמין זה קבורים גדולי עולם כמו רבינו בעל המאור ושמש ובנו של החתם סופר הוא המכתב סופר שהיה רב בק"ק קראקא .בבית החיים הישן של העיר הממוקם צמוד לבית כנסת הרמ"א שם קבורים גם בעל המגלה עמוקות ורבינו הרמ"א מחבר השולחן ערוך שכל חיינו מתנהלים על פיו.
כל הזמן אני מראה לביתי בת ה-7 שבחסדי שמיים עולה לכתה ב' שפה בכל האיזור הענק הזה שאנו מסתובבות כעת גרו עשרות  אם לא מאות אלפי יהודים יראים ושלמים , אך כשהגענו לבית כנסת אחד שהוא מוזיאון לכל דבר .ראינו מוצגים כדוגמת כיפה ששימשה את החזן בימים הנוראים כשעבר לפני התיבה והיא כולה קלועה מחוטי כסף כמו עטרה שעל הטלית, וגם את השופר עתיק היומין שהרטיט כל לב יהודי יום יום במשך חודש התשובה .
והנה ראיתי מוצג מעניין: מטפחות וכובעים שנהגו אמהותינו וסבתותינו מהעבר הקרוב לחבוש בצניעות כה גדולה התפעלותי גברה והלכה, לא רק מוצגים אלא גם תמונות אוטנטיות היו שם שמלות ארוכות ורחבות משתפלות עד הרצפה .
כמו כן באמצע העיר קראקא ניצב מתחם החופה של החתן והכלה שנבלעו באדמה באמצע חופתם והנה הסיפור לפניכן:
"זיגמונד היה אדם בעל השפעה רבה בחצר הנסיך שמשל באותם ימים בעיר קרקא (קרקוב) שבפולין. זיגמונד זליגמן נולד למעשה כשלמה הכהן זליגמן. בילדותו הוא למד בתלמוד התורה כמו כל ילדי היהודים, פאות נאות עיטרו את לחייו הסמוקות, וכיפה שכנה דרך קבע על ראשו. אבל שלמה גדל והיה לנער מרדן. הוא לא הסתדר עם רבותיו, הסתכסך עם הוריו, וביום מן הימים החליט לפרוק מעל עצמו עול תורה ומצוות, ולנהל אורח חיים כשל גוי. את שמו היהודי החליף בשם פולני קלאסי, ומעתה קרא לעצמו זיגמונד. בעיר קרקא שלט אז נסיך פולני, בן למשפחת אצולה רמת דרג. תושבי העיר עיבדו את אחוזותיו וטיפלו בנכסיו המרובים, ובתמורה קיבלו שכר זעום שממנו התפרנסו בקושי. זיגמונד מצא חן בעיני הנסיך שמינהו למנהל על כל אחוזותיו.

באותם ימים סבלו יהודי אשכנז (גרמניה) מגזירה קשה. בפקודת המלך גורשו כל יהודי המדינה שסירבו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית. רוב רובם של היהודים כמובן העדיפו לצרור מעט חפצים על שכמם ולצאת לגלות קשה ומפרכת, ובלבד שלא ייאלצו להתנצר חלילה.

אחד מאותם יהודים היה רבי יצחק, מגדולי רבני אשכנז, תלמיד חכם עצום שנחשב על כל סביבותיו כאדם קדוש מאוד וירא אלוקים. בהגיעו לפולין, התברר שבדיוק מחפשים בקרקא רב חדש, במקום הרב הקודם שנפטר או שאולי עבר להתגורר בעיר אחרת, ורבי יצחק המתנה כרב העיר כשבני הקהילה מממנים עבורו דירה ומשלמים לו משכורת צנועה על עבודתו החשובה.

ביום מן הימים מקיש זיגמונד על דלת ביתו של הרב: "שלום כבוד הרב", הוא מציג את עצמו בפניו, "אני זיגמונד, מנהל האחוזות של הפריץ. הרב בוודאי ישמח לדעת שיש לי גם שם יהודי, שלמה הכהן זליגמן".

הרב שמע את דבריו ושאל מה הביא אותו אליו. זיגמונד השיב לרב שהוא הכיר אשה מבנות העיר והוא רוצה לשאת אותה לאשה. הרב איחל לו מזל טוב בחום, וביקש לשמוע קצת יותר פרטים על הכלה הטרייה. זיגמונד מצדו לא הסתיר מהרב את המידע, וסיפר לו שהאשה הזאת התגרשה לא מזמן מבעלה הראשון, וכעת הוא רוצה להיות בעלה השני.

רבי יצחק נרתע לאחוריו: "רגע רגע, שלמה יקירי, הרי אמרת שאתה כהן, מזרעו של אהרן הכהן, נכון?". זיגמונד השיב בחיוב. "והרגע אמרת גם שהאשה שאתה רוצה לשאת, היא גרושה, נכון?". נכון מאוד השיב זיגמונד.

"אבל בוודאי יודע אתה שכהן אינו יכול להתחתן עם גרושה. זה איסור שכתוב במפורש בתורה בספר ויקרא", הזדעק הרב.

זיגמונד חייך באדישות: "כבוד הרב, אתה לא צריך להסביר לי. אני גם למדתי בתלמוד תורה ואני יודע שזה אסור. אבל מה אכפת לך, אני הוא זה שמתחתן איתה, לא אתה, כבוד הרב. בוא השתתף בשמחתי, תסדר לנו קידושין כדת משה וישראל. תן לי להתמודד בעצמי עם החטאים שלי".

רבי יצחק שמע את הדברים הללו, והזדעזע עוד יותר. משך שעה ארוכה ניסה להסביר לזיגמונד את חומרת המעשה, אבל זיגמונד בשלו. בסיום השיחה הבהיר לו הרב שמאחר ומדובר באיסור על דברי התורה, הוא לא מתכוון לקחת בכך חלק, והוא מסרב בתוקף להיות מסדר הקידושין בחתונה השערורייתית הזאת.

זיגמונד נפנה מעם הרב בכעס רב. הוא פנה אל הנסיך וסיפר לו על הרב החשוך שרוצה למנוע ממנו לשאת לאשה את האשה שעמה הוא רוצה להתחתן, רק בגלל דעות קדומות ודינים חסרי כל משמעות.

לאחר דין ודברים, אחרי שעירבו את הבישוף של העיירה שקבע שהדת היהודית גמישה ורבנים יכולים לשנות מחוקיה, הגיע הנסיך למסקנה שהרב אכן מתעקש בלי סיבה אמיתית, והורה לרב למלא את בקשתו של זיגמונד, ולערוך את החופה של הכהן והגרושה.

הרב שב לביתו בהחלטה נחושה שלא להיכנע לדרישתו של הנסיך.

ימים אחדים לאחר מכן הגיעו חיילים חמושים בחרבות ובכידונים לביתו של הרב: "בפקודת הנסיך עליך להתלוות אלינו", אמרו לו. הרב חבש את מגבעתו והצטרף אליהם, כשהוא סבור שהם עומדים לקחת אותו לנסיך או אולי אפילו להשליך אותו לבית הסוהר, אבל במקום זאת הוא הובל את הכיכר הגדולה הסמוכה לבית הכנסת של העיר, שם כבר ניצבה חופה שתחתיה עמדו זיגמונד והכלה הגרושה.

החיילים כיוונו את כידוניהם לעבר חזהו של הרב והבהירו לו שאם הוא לא יסכים לערוך את החופה והקידושין, הוא ייחשב למורד במלכות ובהתאם לכך הם מצווים לדקור אותו למוות בו במקום.

הרב ניסה לשכנע את זיגמונד והכלה בדברי שכנוע אחרונים, ונענה בתגובות לועגות ובעקשנות בלתי ניתנת לפיצוח.

הרים רבי יצחק את עיניו לשמים וזעק: "ענני ה' ענני", כמו שזעק אליהו הנביא בעת שנאבק בנביאי הבעל.

וראה זה פלא. לפתע החלה האדמה לרעוד תחת כפות רגליהם של העומדים במקום. סדק רחב שנפער מתחת לחופה ההסגונית, בלע אל תוכו את זיגמונד ואת הכלה, ומיד לאחר מכן נחה האדמה מזעפה. כולם נותרו על מקומותיהם בפיות פעורים. החתונה מסודרת, האוכל עדיין על השלחנות, החופה ניצבת ססגונית ומישהו מחזיק את קנקן היין והכוס לרב כדי שיכול להתחיל בסידור החופה והקידושין.

רק החתן והכלה נעלמו.

החיילים ניסו לחפור בחרבותיהם וכידוניהם באדמה. מחפשים אחר החתן והכלה שנעלמו לפתע מחתונתם, אבל החיפושים העלו תוהו. זיגמונד והכלה טבעו באדמה ושילמו בחייהם על כך שעברו על דברי התורה וניסו לפגוע ברב הקדוש – איש האלוקים.

הנסיך שעודכן במתרחש מיהר להגיע אל הרב ולבקש סליחתו: "כבוד הרב, אמור לי מה אתה רוצה שאעשה, ותקבל כל מה שתבקש", אמר הנסיך בקול מתחנן. אבל הרב ביקש רק דבר אחד: "אני רוצה שתקיף את מקום חופתם של הכהן והגרושה בגדר אבנים, כדי שכהנים אחרים לא יעברו במקום בו קבורים שני יהודים, שהרי לכהן אסור להיטמא לקברים.

עד היום ניצבת הגדר הזאת בעיר קראקא, שומרת על מתחם קברם של החתן הכהן והכלה הגרושה, ומספרת את סיפורה של טרגדיה שפקדה את מי שניסו לפגוע בכבודו של הרב.

אנקדוטה מעניינת כשנסעתי ב"טראם" התת קרקעית בהונגריה ומולנו ישבה אישה גויה מבוגרת לבושה כמו פעם, צנועה אפילו עם גרביים וואי זה היה מפעים ממש…

 גם כשביקרתי בציונו של ר' אלימלך מליזענסק איזה רטט עובר בעצמות, הרי הצדיק הבטיח שמי שיגיע לציונו יזכה לחזור בתשובה לפני מותו, מי לא מאחל לעצמו לעלות נקי וטהור למעלה?!
בפרט עכשיו שאנחנו על סף ימי הרחמים והסליחות כשכל נימי נפשינו ונשמותינו כבר החלו זעים ומרתתים מפני מוראו של דין …
נשים יקרות דבר אחד אנו צריכות לזכור תמיד מה שאנחנו נוטות לשכוח : אנחנו החיילים האמתיים של ריבון העולמים!! פיקוד העורף. יש לנו עבודת קודש שאנו נוטות להתעלם שהיא ענקית ויומיומית!!
לחתל, להלביש, ללטף, להרגיע, לבשל, לכבד את הבעל ,ולהקרין אהבה ויר"ש בכל הבית שהוא מקדש מעט ביתו של הקב"ה בזמן שאין בית המקדש.
אנחנו עם עבודת הקודש שלנו , מביאים טוב לעולם ! אנחנו בונות את העתיד ! ובגלל זה אנחנו פטורות מהרבה מצוות
חזקנה ואמצנה בעבודת כהן גדול שאתן עושות !!
שלום בינתיים
לאה ברוקמן
קראקא פולין
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

WhatsApp Icon

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

Gmail Icon

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

7 תגובות

  1. הרמא. רבי משה איסרליש.כתב את ספרו המפה שהוא הלכות לבני אשכנז. עם חילוקים על השולחן ערוך שחיבר רבי יוסף קארו…

  2. יש לצין שהרמא לא חיבר את השלחן ערוך אבל הוא עשה הגהות על השולחן ערוך ואחינו האשכנזים נוהגים לפי פסקי הרמא כמו שנאמר ובני ישראל יוצאים ביד רמה

    1. הרמ"א כתב חיבור זהה וכאשר סיים לכתוב אותו אחרי עבודה של המון שנים ומאמץ ועמל רב , כבר רצה להוציאו לאור ואז שמע שיש יהודי בשם ר' יוסף קארו שגר הרחק מרחק רב ממנו שחיבר אותו החיבור .
      הרמ"א לא חיפש כבוד אלא רק את טובת עם ישראל מיהר וגנז את חיבורו .
      ולא עוד אלא שבירר והשיג את החיבור שכתב ר/ יוסף קארו זצ"ל ורשם הגהות בצדדים.
      וזהו ה"שולחן ערוך" שיש לנו כיום כך שמאוד נכון לכתוב שהרמ"א זצ"ל כתב את השולחן ערוך

    2. לאה היקרה, דברייך מרגשים ומחכימים מאוד,
      אבל חייבת לציין שאין זה מן האמת לרשום שהרמ"א כתב את השולחן ערוך, וממש לא במלחמת קרדיטים עסקינן, נכון שהרמא החל בכתיבת חיבור וגנזו כששמע על כך שמרן ר׳ יוסף קארו הקדימו, ואכן הוסיף את הגהותיו במקום שפסיקתה של יהדות אשכנז חולקים על פסיקת השולחן ערוך, אך קביעתך הנחרצת שהרמא חיבר את השולחן ערוך יש בה התכחשות לאמת וזלזול במובן מסוים במפעל חייו של רבי יוסף קארו.
      ולכן, אני ממש לא מקבלת את טענתך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים