ולקנאים אל תהיי תקווה/ אתי קצבורג

השבוע פגשתי מישהי, נחתתי אצלה כמעט באקראי , טוב פסדר הודעתי איזה חצי שעה לפני, בית מתוקתק, ספינג'ים מבעבעים במחבת, ריח של עוף שאמור לקשט קוסקוס אסלי, ומגשי לחמניות שיצאו מהתנור מסודרים כמו חיילים בבסיס צאלים.

אממה, פרצוף חמוץ, ביקורת על כל העולם ואשתו, שנאה עצמית טהורה, היה לי קשה, אני כולי מגיעה עם פרץ אופטימיות לא מוסבר והיא לא קולטת מה הסיבה, למה שבן אדם באמצע יום ככה יהיה שמח?

כשישבנו סופסוף על קפה שחור מספיק, ממותק סביר, עם טיפ חלב, היא משתפת אותי, מספרת כמה בתוך הדור הטכנולגי יודע כל הזה, היא מרגישה אבודה, איך כל התארים שהיא עבדה עליהם לא שווים, איך זאטוטים עם חלב נוזל על השפתיים עושים כסף מידע כשיש להם הרבה פחות ממנה, כסף שכמה שהיא תעבוד היא לא תגיע לשמינית ממנו.

וככה, בסמול טוק המכאיב הזה, אני קולטת כמה האשה הזו מפספסת, את עצמה, את החיים, את הסביבה שלה, כמה היא מוכשרת ולא מצליחה לראות את זה, כי היא עסוקה במה יש לאחרים, כמה כולם מוצלחים ויפים ממנה, וכמה היא לא.
הייתי חייבת לעוף בשלב מסויים, ויצאתי עם זבוב טורדני שהתיישב לי באונה השמאלית, כואב לי שאשה שסיימה לחתן ילדים עסוקה בהרס וארס עצמי.
על כלום.

לא סתם נאמר שבן אדם עסוק בקנאה או בלהסתכל על האחר זה מוציא אותו מהעולם, מאיזה עולם?
מהעולם הפנימי העשיר שלו, יש בנו מליון ושתיים תכונות נהדרות ששייכות רק לנו, וזה קסום.
אבל….

כשעסוקים באחר, קל לראות את כל המגרעות שלנו, בפרט בעידן הפילטרים והגלאם שקל כל כך לטשטש, לשדר לעולם כאילו הכל מושלם.
זוכרת , חברה שהתגרשה מבעלה, סיפרה בתום ההליכים משהו מאד אישי שחשף עד כמה הדשא של השני רק נראה קריספי יותר, יום אחד היא שיתפה תמונה מהממת לצד בעלה, כשכולם מריעים לה על היופי והתמונה שמראה עד כמה הזוגיות שלהם מושלמת, ברגע האמת היא חשפה שהתמונה שצולמה היתה על מדרגות הרבנות רגע לפני שהיא נכנסה חזק להליך הגירושין.

הבנתן?

לקנאה הזו יש זקן ארוך, היא עתיקת יומין, ההתחלה שלה היתה בין קין להבל , ועכשיו בפרשיות שאנו קוראים על מכירת יוסף, ועל אשת פוטיפר, הקנאה מהווה בסיס לכל הסאגה והתלאות שהוא עבר (ומה יצא מזה בסוף ומה לומדים מזה נשאיר לפוסט הבא).

קנאה זה רגש לגיטימי , אנושי מאד, כי אנו חיים בסביבה חברתית, בסביבת בני אדם וקשה מאד שלא להשוות, קשה.

אנחנו מפסידים מזה, זה ברור עד כאב,
האם ניתן להתמודד עם זה? או שזה חזק מאיתנו?

תחשבו על היום יום, על האינטרקציה בין אנשים, הגענו למסיבת חנוכה, השקענו בלביבות בטטה במטבל יוגורט נענע ובזיליקום, טפטפנו את הילדים עם מיטב המותגים, בלי להגיד שמות.

ואז מגיעה הגיסה, מדוגמת, נושאת מגש יפהפה עם סושי פירות צבעוני מקושט באצות בריכה, הילדים ממותגים לפי ה'גאנט', הכל זוהר שם, ואז ברגע הכל צונח אצלך, הלביבות בטטה שלך מאבדות מהקסם, הילדים שלך כבר פתאום אפורים כאלה, כל המסיבה שלך נהרסת, את עסוקה בלבדוק מה עוד יש לה שאין לך, בעצם יש לה הכל ולך אין כלום
מזדהות עם זה? או ממש לא?

אז ברור שלא כולם ויש המון ששמחות בחלקן ויש הו הו מה לשמוח, אבל כשכן התכונה הדוחה הזו באה לבקר היא יכולה לשתק.
אז הנה הבטחתי טיפ להתמודד איתה, טיפ שלי ברמה אישית עזר ועוזר הרבה..
אתן איתי עדיין?

דברו עם מושא הקנאה שלכן, ולא משנה מי היא או מה היא, שוחחו איתה, אם זה מישו שאתם לא מכירים תנסו בכל אופן ליזום שיח, ואם מישהו שאתם מכירים אז זה בכלל מושלם,
למה שיח?
בשיח תגלו פתאום אנושיות, תגלו שמי שעומד מולכם הוא אדם, עם רגשות , עם חולשות, עם רצונות, בדיוק כמותכם, המח שלכם יישר קו שם, הוא יבין ש"אוקיי מה שנראה לכם כבלתי ניתן להשגה , ניתן מאד להשגה", זה אפשרי וגם אתם יכולים להגיע לזה בדיוק אותו דבר, עצם הידיעה שזה אפשרי עבורכם תרגיע מאד. וגם אם אחרי זה תראו את הפערים שוב, תראו גם את הדברים שמסתתרים מתחת, וזה יגרש את השד הקנאי הזה.
לפחות לזמן מה.
ובשעות הפנאי אם נשאר, אפשר להקשיב להרצאות בנושא קנאה, יש כאלה והן מרתקות, ומגמדות ומכניסות אותנו לפרופורציות.
שווה לנסות , לא?
אתי קצבורג
מלווה עסקית, מרצה ליזמים ותקשורת בינאישית, עיתונאית

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מקנאה ל…רחמים! חושבת ביזנס? פוסט חובה!! איך להשיג מטרות בהצלחה? המס על דירה שלישית קצת סדר… יש לך פגישה עם ה' / אודל קליגר הזדמנות אמתית לגילוי/ יעל צין