בחודש ניסן תש"פ, בעיצומו של הגל הראשון כתבתי טור בשם 'להכשיר את הקרקע' וכך היה כתוב בו, בין השאר:
שאלה מטרונא (-קיסרית) אחת את רבי יוסי בן חלפתא: מה עושה האלוקים מששת ימי המעשה? האם הוא יושב ובטל? ענה לה רבי יוסי: חס ושלום, הוא יושב ומזווג זיווגים. אותה המטרונא ניסתה גם היא את כוחה בזיווגים, וההמשך ידוע.
הקב"ה, אב הרחמים, קורא הדורות מראש, מנהל את העולם בסדר הידוע רק לו, הוא משנה עיתים ומחליף את הזמנים – והכל אך ורק כדי להיטיב עם ברואיו. זה כולל מלחמות, שינויי סדרי בראשית ואפילו קטסטרופות עולמיות. "מלחמות – אני עשיתי", אמר הקב"ה. שנאמר ה' איש מלחמה (מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב.)
יכולני להעיד על כמה שידוכים שאני מכיר שלא היו יוצאים לפועל אלמלא היו מלחמות בעולם. ואני מניח שגם אתם, לו תפקחו עיניים, תגלו שהשידוכים החלו או נוצרו רק בגלל המלחמות.
את המילים הללו כתבתי מתוך אמונה ברורה בדרכי השי"ת הנסתרות מאיתנו, מבלי לדעת כמובן איך וכיצד יתפתחו העניינים. מאז, חלפו עלינו הרבה; גל שני ושלישי, רמזור מרובה צבעים, סגרים מהודקים יותר ופחות, מוטציות ואפילו חיסונים ראשונים.
לכל אורך הדרך, גם בימי הסגר הגדול בחודש ניסן, לא פסקו השידוכים בעם ישראל. מודעות המאורסים והחתונות החפוזות והמצומצמות שנערכות במקומות לא מקומות יעידו על כך.
ובין לבין, בשקט בשקט, כמעט מבלי לשים לב לכך, פתאום זה מגיע. לא בגלים, כי אם בגשמי ברכה לאחר שנות בצורת ארוכות. בשורות טובות על עוד ועוד רווקים מבוגרים שסוף סוף מצאו את זיווגם בשעה טובה. רווקים מבוגרים בשנות השלושים והארבעים פלוס (!) חותמים את פרק השידוכים הארוך שלהם.
הבדידות שבתוך הבדידות
מה קרה כאן? האם הקורונה הביאה איתה מוטציה חיובית (באמת, ללא שמץ של ציניות) בעניין השידוכים?
זה התחיל בשאלות שכל הזמן מגיעות למייל הגמ"ח. עוד לפני חג הפסח, המחשב שלי ספג גל ראשון שלך שאלות ופניות רבות מאי פעם, אך אז ראיתי שהשאלות החלו נושאות אופי שונה.
בצד השאלות בסגנון 'היכן ניתן להיפגש בימים טרופים אילו', ראיתי שאלות רבות שבאות ממקום יותר מעמיק, מחפש, חושב ומגיע מתוך נקודות פנימיות שרק המצב ההזוי הזה, בו אנשים סגורים ומסוגרים בדל"ת אמותיהם ולפעמים גם את זה אין להם. הורים ובעיקר רווקים/קות מבוגרים נפגשו עם עצמם במשעול הצר שקורונה שמו, וקוצי ה'כתר' חייבו אותם לחשב מסלול מחדש.
חלק מהשאלות היו תוצא של המצב והיו חדשות גם בעבורי, ורובן היו מוכרות בצורה כזו ואחרת.
עיתים היו השאלות בסיסיות יחסית, אך חושפות תסמיני רעידת אדמה קרובה ובאה, לפעמים היה השינוי בולט לעין. דווקא כאשר הואפל העולם בערפל כבד, ניתן היה לראות בבירור אלומות אור שבימים כתיקונם לא היו נראים.
זה לא קרה ביום אחד, אבל מסתבר שהקרקע הנשמטת והיציבה בת השנים הרבות של חיי השיגרה, בה היו רווקים שבסתר ליבם (ואני אומר זאת בהסתייגות ובזהירות המתבקשת וחלילה איני בא להכליל), אולי היו מרוצים ממנה בצורה זו או אחרת ולא היו ממהרים בימים כתיקונם לעשות את המעבר המתבקש לחיי הנישואין, לפתע מצאו את עצמם 'מושלכים' מהישיבות שסגרו שעריהן בפני הבחורים מגיל השידוכים ואילך, המקום הקבוע של ה'עלטערר'ס' שוב לא היה שייך רק להם, הבדידות שבתוך הבדידות גרמה לתחושת הבדידות להתעצם פי כמה ולילות הקיץ היו ארוכים מאי פעם…
רווקות שחלשו על עבודות עם משכורות מכובדות הוצאו לחל"ת או פוטרו ממנה, האחים והאחיות הנשואים לא יכלו להגיע לבית ההורים כדי להפיג את המתח בגלל חשש הדבקה. החגים ההמוניים נחוגו בצמצום והרעש הגיע רק ממשאיות השמחה.
קולות מתוך הדממה
במילים אחרות: המצב אליו נקלע העולם כולו הוציא את האנושות כולה והרווקים בפרט מ'איזור הנוחות' שלהם וחייב אותנו לעשות מוטציה כללית בחיי היום יום. אפילו בזירה הפוליטית ראינו 'שידוך' הזוי ובלתי אפשרי של ממשלה כאילו פריטטית (והגם שה'גירושין' היו עניין של זמן מהרגע הראשון, אין להתעלם מהצלחתה של הקורונה להושיב תחת מטריה אחת את שני הניצים הפוליטיים.)
ומתחת לפני השטח, התחילו הזרמים לנוע בכיוון אחר, חיובי באמת. ומתוך הדממה הארוכה החלו להישמע קול חתן וקול כלה.
ושוב אנו מגלים איך מה שעושה הקב"ה בעולמו מששת ימי המעשה הוא לזווג זיווגים בדרכים הידועות רק לו. לו הכתר ולו המלוכה.
רבות עוד ידובר על הימים הללו, על התקופה שכפי הנראה בסייעתא דישמיא אנו בסופה. אבל אם היא גרמה – במישרין או בעקיפין – לשינוי וניפוץ מוסכמויות חברתיות שונות ובעיקר משונות שהשתרשו במחוזותינו, אולי יצאנו נשכרים מהבחינה הזו.
בברכת בשורות טובות בקרוב
פנחס גולדשטיין
שדכנות. ייעוץ ומענה לשאלות בנושאי השידוכים. מחבר הספר 'רשו"ת השידוך' (בקרוב). גמ"ח תיווך שדכנים לקהל היעד לפי התמחות ופילוח.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
