מכתב מרגש ממורה שמחפשת לבקש סליחה:"אני פותחת כאן וידוי פומבי, העיקר תסלחי לי!"

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בעקבות כמות התגובות והכאב העלינו טור מקצועי מאת פסיכולוגית לחצי כאן לקריאה ולפיתוח היכולת לסלוח
היית תלמידה בכיתה ט' אני מורה כיום באחד הסמינרים הגדולים בערי המרכז, משפשפת עיניים וכותבת לא מאמינה שזו הייתי אני בכלל…כן אומר שעברתי תקופה בחיים האישיים לא פשוטה אחד הילדים שלי עזב את הדרך והרגשתי כל כך רע עם עצמי במקביל לקשיי פרנסה. אבל היום ממרומי גילי אני יודעת ששום דבר לא מצדיק את העוול שאת עברת אצלי, אני לוקחת אחריות ומתפללת לה' :"ומודה ועוזב ירוחם" ממש מקווה שכך יהיה. אגב, אתם עברתם דירה ואין לי מושג היכן אתם גרים כיום אולי אפילו בחוץ לארץ.

החלטתי לשלוח ל"קול כבודה" את המכתב האישי כל כך הזה – אולי תקראי אותו ותכתבי למערכת או כאן בתגובות. ואולי …אולי עוד מורות שעוברות מה שאני עברתי תבנה את רמת הנזק והכאב שהן גורמות לתלמידות תמימות ומסכנות.
תלמידה יקרה שלי!
היום אחרי שנים אני מסוגלת להודות לעצמי ולעולם: התעללתי בך והייתי רעה. ואת היית קטנה תמימה וכל מה שרצית זה להצליח בחברה להיות הכי טובה.
ואני? קצצתי את הכנפיים שלך ומי יודע האם בגלל זה גם עברתם דירה…
אני זוכרת אותך עם תיק על הכתף, חדש ומיוחד שנבחר בקפידה, את התלבושת המגוהצת והחצאית בדיוק בקו אמצע רגל. לא יודעת למה אבל משהו לא הסתדר ביננו כבר מהתחלה השם שלך דווקא היה "שם דבר" בסמינר, הגעת ממשפחה טובה ולמדת במקום טוב אבל איך אומרים? לא היה קליק, היה אולי ההפך. כל מילה שאמרת הקפיצה אותי, היית שנונה וחכמה ידעת את הנלמד והרבה מעבר אבל לי זה לא הסתדר. שלחתי אותך אחר כבוד מחוץ לכיתה, הערתי לך על לבוש ראיתי אותך כמי שממרידה את כל שאר בנות הכיתה "ולא רציתי שתשפיעי עליהן לרעה".
היית כזו מוצלחת, טובת לב ואהובה בכיתה שהרגשתי שאני חייבת "להעמיד אותך במקום" אני אראה לך ולכולן מי כאן המורה המחנכת, עם מי מדברים ואת מי שואלים. בכל תחילתה של הפסקה היו מתאספות סביב השולחן שלך בנות מתייעצות צוחקות ומבקשות מחברות וסיכומים…
האמת? אני מתביישת לכתוב את זה אבל לא יכולתי לראות את זה. שה' יסלח לי ואת! כנראה שקינאתי בך… באותה תקופה המעמד שלי בחדר המורות ירד מאוד כשבני הבכור ירד מהדרך לאחר שלמד באחת הישיבות המובחרות (עם כמה בנים של מורות אחרות…) ריכלו עלי מאחורי ולפני הגב, חלקן אף "שאלו לשלומו של התכשיט" ואני התכווצתי בתוכי לא ידעתי מה לענות…
בינתיים ראיתי אותך תמימה כזו עם אנרגיות טובות ולא הצלחתי להשתלט על הכיתה, המורות המקצועיות פנו אלי בלי הרף עם הערות על הכיתה "החצופה" שלי, עד שיום אחד…קיבלתי טלפון נזעם מהרכזת:"גב' ל. זה לא ייתכן שבעיות משפחתיות שלך יפריעו לסדר היום של הכיתה שלך!! אני מקבלת כל הזמן תלונות על התנהגויות שמעולם לא נתקלתי בהן! במיוחד חבורת הבנות XYZ אני דורשת ממך לשים לזה סוף,ואם צריך להעביר כיתה אני כאן לצידך. תקבלי החלטה בהקדם נשב עם היועצת ונפסיק את הקרקס הנוראי הזה. ושוב, את מוזמנת להפריד בין עבודה לבית, לא שייך כך…" הייתי המומה! כשהמרכזת נקבה בשם שלך, את?? אחת המוצלחות והטובות. אבל מה? מסתבר שאני כמו טיפשה בכל שיחה עם מורה מקצועית אחרת נקבתי בשמך "כאשמה" עיקרית בבלאגן בכיתה… לא חלמתי שזה יגיע עד לרכזת השכבה שהייתה אישה מאוד קשוחה, ולא היו אצלה יותר מידי שיקולים היא האמינה בגישה "תפוח רקוב מרקיב את כל התפוחים ומוטב שלא יהיה"
אני כל כך מצטערת עלייך תאמיני לי ששפכתי הרבה דמעות שאצליח להגיע אלייך ולבקש את סליחתך…אני זוכרת אותך ואת אמך נכנסות באימה לחדר המנהל "אנחנו החלטנו להעביר אותך כיתה, ובמידה ולא תשתפרי נאלץ גם לסלק אותך…" זה היה הנסיון שהסכימו לתת לך. בסוף ט' סמינר הועברת לכיתה אחרת יבשושית ומתנכרת הבנות שם כך הבנתי מהמחכנת של י' (כן, כן עקבתי אחרייך כי הרגשתי שעשיתי לך עוול וזה היה מוגזם ולא מוצדק! דאגתי לך באמת אבל את הנעשה אין להשיב) אותה מחנכת ספרה לי על הזלזול שהיה כלפייך, ושלא מצאת את עצמך בחברה. וגם כמה היא לא מבינה איך בחורה טובה כמוך יכולה להיות "תפקיד ראשי" של כל העלילות עלייך, הפכת ל"שם דבר" כשבחדר המורות רק ריכלו על עוד תעלול שכביכול את היית הראשית בו. כשאני יודעת בתוך תוכי שהשמות הם אחרים אבל את כבר היית זו שסימנו והיה קל לדבר עלייך כילדה בעייתית…

ועוד דבר, תדעי שיש לך אמא מיוחדת!! מאוד! אני לא אשכח את הטלפון של אמא שלך, בדמעות ובבכי :"רק תסבירי לי איך זה יכול להיות?! למה למה בדיוק הבת שלי צריכה לעבור כיתה?? את יודעת מה זה חברה…ואיך זה ששנה שלמה לא שמעתי שום תלונה עליה?? למה??? את יודעת איך זה משפיעה על כל הבית? כולם כועסים עליה ולא מבינים, אני מרחמת עליה ואבא שלה מתבייש בה! את מכירה אותנו, אנחנו אנ"ש עכשיו כל המשפחולוגיה מדברת עליה. זה לא פשוט לנו…יש לך איך לעזור? להחזיר את הגלגל אחורה?? בכל אופן, אני מאמינה לבת שלי ומאמינה בה, אני יעשה הכל שהיא תגיע רחוק למרות הסבל שנגרם לה קשה לי להאמין שהיא עשתה מעשים כל כך חמורים כמו שאמרו עליה…רק שתדעי"
ואני עם דמעות בעיניים נועלת כמה פעמים את החדר לוודא שאף אחד לא נכנס…עונה לה בקשיחות:"אין לי איך לעזור גב' י. מצטערת. זו החלטה של הרכזת.." שתקתי אבל הלב שלי צרח מבכי. הבנתי שגרמתי במו ידי לצער של ילדה מסכנה, הורים אומללים ומשפחה שלמה.
ואת? נשמה טובה שמסתובבת עכשיו בעולם, מן הסתם זו צלקת נערות שמלווה אותך…
אני יודעת שלא השתלבת בכיתה י' טוב ומשם כבר לא עלית לכיתה י"א… הבנתי משכנות שלך שעזבת את הדרך והורייך ומשפחתך עברו דירה ביום אחד בהיר בלי לספר לאף אחד לאן…
הראש שלי התפוצץ ממחשבות עלייך ועל המשפחה שלך. על מי שאת היום והאם היית סולחת לי? על הנפש שלך שבטח טולטלה בגללי ובגלל הטיפשות והקנאה שבי.
אוי יקרה שלי…אם רק היית מאמינה לי כמה אני בוכה עלייך בתפילות שיהיו לך חיים טובים. לא משנה איפה את שיהיה לך טוב! שהמזל יאיר לך! שתצליחי בכל אשר תפני… ליבי עלייך תלמידה יקרה שלי, עלייך אני יכולה לומר:"מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם!"
לימדת אותי על בשרי כמה צריך להיזהר… כמה חשוב להבין שאני מלמדת ומחנכת נשמות טהורות של עמ"י. ולא "עוד תלמידה" אתן לא שם ביומן, ולא "שם דבר" מאיזו משפחה שהיא. כל אחת היא עולם שלם, נשמה שנחצבה מתחת כסא הכבוד, נפש עם רצונות סגנון ואופי.
לימדת אותי…
ואני מתחננת שתסלחי לי! אני פותחת כאן מעל במה של עשרות אלפי נשים ובנות חרדיות (במה מכובדת מספיק) ומתחננת שתסלחי לי ! נסי ליצור איתי קשר כאן בתגובות או במייל למערכת. כמובן שישמרו על חסיונך במידה וזו את אצור איתך קשר.
כתיבה וחתימה טובה לך ולכל תלמידות ומורות עמ"י!

ואם כבר מפרסמים מעל כזו במה ענקית אז אני מתחננת אליכן מורות יקרות תזהרו!! תשמרו!! אני את הכאב שלה סוחבת איתי לכל מקום לא ראיתי ברכה בעמלי ובחינוך ילדי אני בטוחה שזה בגלל זה בהרבה…
מיותר לציין שמאז אותו מקרה אני מתנדבת לגשר בין בנות למורות או רכזות כדי לכפר ולו במעט על מה שגרמתי לאותה תלמידה"

קוראות יקרותהשמנה לב!
בעקבות הסערה שהטור עורר יתפרסמו אי"ה טורי תגובה בשבוע הבא. של מורה, ושל תלמידה שהתרוממה למרות קשיים שחוותה עם מורות – וכן אשת מקצוע שתדבר על חשיבות הסליחה.
בברכה צוות העריכה של האתר.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

109 תגובות

  1. אני חושבת שיש עוד משהו חשוב שאפשר ללמוד מהסיפור הזה,
    גם במקרה של טעות, אפשר לתקן ועדיף כמה שיותר מהר.
    כשהמורה עלתה על התוצאות הנוראות של הטעות שלה ונודע לה שהבת הזאת תויגה בטעות כבעייתית, היא היתה יכולה למצוא דרך לרדת מהעץ ולבקש מהתלמידה סליחה.
    והיום קשה הרבה יותר לתקן.

  2. אני רוצה לכתוב על מקרה הפוך
    מורה מדהימה וצדיקה שלי, בכיתה ט', שקלטה את סערת הרגשות שהייתי חיה בתוכה, את הפנימיות שלי ואת הכישרונות שלא ידעתי איפה לתת להם מקום (הייתי מאה בלימודים בלי למצמץ… לא בשביל להתגאות אלא בשביל להסביר)
    וכן גם הייתי די שחצנית כלפי המורות. ובמיוחד המורה הזו שנראתה בעיני קצת ילדותית ותמימה.
    והמורה הזו – המתוקה שהיום אני מבינה כמה היא מיוחדת במינה, השקיעה בי את הנשמה. היא הכינה במיוחד בשבילי עבודות מאתגרות, למשל הביאה לי פירושים מסובכים על הפסוקים שלמדנו בחומש, עם שאלות מורכבות ומאתגרות, נתנה לי תפקידים והעצימה אותי בצורה יוצאת מן הכלל!!!!
    במקום להיבהל ממני, במקום להיפגע ממני (כן, לצערי ובושתי אני לא הייתי רגישה כל כך, והיו לי הערות ביניים לא ממש מכבדות למורה) היא נתנה בי כוחות ואמון שמלווים אותי עד היום!!!

    והיא לא היתה המורה היחידה בסמינר שהתנהגה כך. פגשתי עוד ועוד מורות מקסימות שפשוט העצימו והאדירו והחדירו בי כל כך הרבה אמון וביטחון. אחת מהן היא זו שהעצימה את הכישרון הייחודי שלי שבאמצעותו אני מתפרנסת בכבוד כבר עשר שנים!!!

    תדעו שיש בעולם גם מורות מקסימות ומיוחדות!!!!
    במיוחד בסמינר שלמדתי בו. סמינר די קטן בעיר לא מרכזית מידי. ואולי זה הסוד…

  3. קראתי את המכתב המטלטל של המורה והתפעמתי ממנה. התפעמתי ממורה שהכאיבה וגרמה ועוול ולמרות זאת העיזה להביט במראה ולהכיר ולהודות בעוולות שעשתה.
    ממש מעריכה.
    כולנו בני אדם שטועים ומתקנים, וחשוב לדעתי להזכיר לך מורה יקרה שמה שקרה בסוף עם תלמידתך זה מה שהתווה לה הקב"ה,
    כי לאנשים יש בחירה גם בזמנים קשים ונוראיים וגם אם הכאבת לה וכבר הכרת בכך ואת מנסה לתקן, זה לא מצדיק לרדת מהדרך.
    מה שאני מנסה לומר לך שלתקן ולהתחרט(בלי להאשים את עצמך,בבקשה!!!!)זה נכון. אבל זה לא פותר את התלמידה מלקחת אחריות על החיים שלה גם אם עברה התמודדות קשה ביותר ביותר.
    ואגב, המכתב טלטל אותי כי גם אני עברתי התעללות קשה מאוד של מחנכת כשהייתי כתה ז'. היא היתה מורה בעלת השפעה וכשניסיתי לפנות למנהלת היא אטמה אזניים ולב והיתה לצד המחנכת.
    שנתיים!! לא סלחתי לה ולא הייתי אומרת "הריני מוחל". שנתיים של ימי כיפור בלי יכולת למחול. ואח"כ מחלתי. ועדיין עד היום הזכרון הזה טראומתי.
    אני בחוייתי הייתי צריכה את ההכרה. שתכיר ותודה במה שעשתה לי, ולכן אני מעריכה את המורה שפרסמה את המכתב שבעיני ראויה לסליחה. ולא נכון להסתכל על התוצאות של מה שקרה לתלמידה, כי לכולנו בחירה על המעשים שלנו. ואם אני חלילה הייתי יורדת מהדרך, זה היה גם באשמתי ולא רק באשמת הסביבה…
    ומאוד הכאיב לי לקרוא את התגובה של דני שחור. היא נשמעת לי בן אדם וכנראה גם מורה שעדיין צריכה לבדוק את עצמה. המילים שלך הם נוקבות וחדות ולי רגישות לעוולות שנעשות. לא אתפלא שאת גם התעללת בעבר ומתקשה לקחת על כך אחריות. אין שום היתר למורה להשתמש במשרה שלה בשביל לפגוע!! ונכון שגם מעסיקים יכולים לפגוע, ואולי לכן החוק קובע שאסור להעסיק קטינים!! כמו שכבר כתבו כאן תלמידות במיוחד בגילאים הצעירים הן חסרות אונים מול המורות והמערכת. והייתי ממליצה לדני שחור במקום לשפוך מלל נזעם של "בושה . בושה. " להעצר ולבדוק אם אולי גם את לפעמים מכאיבה או לא מספיק רגישה למרות שאת אולי מורה או דמות חינוכית אחרת…
    וכל המעביר על מידותיו……
    שנת סליחה ומחילה.

  4. מורה שלי, בט' היתה קבוע, בכל שנה קוראת אליה הביתה ל2 בנות נבחרות בשעות אחר הצהריים.
    תמיד הן היו בנות יפות, רזות, מרשימות ומוצלחות.
    התירוץ שלה היה שהיא רואה דברים שהו צריכות לתקן במידותיהן. כמו: גאוה וכד'…
    שטויות במיץ.
    אני לא בטוחה בכלל שזה חוקי מה שהיא עשתה…
    אבל ברור שהדבר עורר את קנאת הבנות האחרות.
    אצלנו בכיתה, למשל, היתה בת שפינטזה שהמורה קוראת גם לה. היתה מספרת לנו לפרטי פרטים מה "קרה" כשהיתה אצל המורה אתמול אחרי צהריים.
    תסמכו עלינו, בנות עם אינטואיציה בריאה, שידענו לזהות את הזיוף והמשאלות הכמוסות שלה.
    זו רק דוגמא לעד כמה זה העסיק אותנו, בנות בט'.
    פעם, בשיעור שיחה, ברגע של גילוי לב, שאלנונאת המורה על כך.
    אמרנו לה שזה מעורר קנאה.
    תגובתה ההזויה היתה: "מי שמקנאה היום בחברה שלה, שהמטרה קוראת לה אליה, תקנא מחר במשרה הטובה שחברתה תקבל, ובנברשת של השכנה שלה…"
    כלומר, במילים אחרות: מקנאות? הגיע הזמן שתעבודנה על עצמכן…
    לא משנה שהיא זו שגרמה לקנאה הזו.
    לא מבינה איך הנהלת הסמינר, שידעה מזה, לא עשתה הכל כדי לעצור את התופעה המבישה.

    1. תקשיבי כמובן שאני לא יודעת את כל הפרטים והכל…
      אבל , זה נשמע שהמורה ממש צודקת במבט בוגר, יתכן שהיא היתה מזמינה אל ביתה , בנות שהיו צריכות עזרה , הקשבה , או אפילו מסבירה להן להתייחס לבנות אחרות וזה
      ומה קשור שהיא תקרא לכולן , היא קוראת למי שצריכה את זה , מה לא ברור?
      והמשפט הזה: "מי שמקנאה היום בחברה שלה, שהמטרה קוראת לה אליה, תקנא מחר במשרה הטובה שחברתה תקבל, ובנברשת של השכנה שלה…"
      נכון מאוד!

      לעבוד על הקנאה זה לא פשוט – וזה אכן דבר שמצריך עבודה עצמית

  5. הלוואי שהכתבה האישית הזו תשנה "את העולם החרדי" ותפיסתו הבלתי מובנת לפעמים,
    הרי גם היום ישנן בנות שלא מתקבלות בסמינרים מסוימים משום סיבה מוצדקת(!) ואני אומרת את זה ממקרה קרוב מאוד של בני משפחתנו- משפחה משכמה ומעלה, משפחה עם ייראת שמיים טהורה, מידות אציליות ובכלל- משפחה שעושה קידוש ה' ועבודת חסד מבוקר ועד ערב… עוסקים בקירוב רחוקים ומחזיקים קהילות של בעלי תשובה!
    והנה, הבת שלהם (הרביעית מבנות במשפחה שהיו בסמינר המתבקש)-לא התקבלה לסמינר(!) ללא שום סיבה מוצדקת, ילדה טובה, צדיקה שאין מילה אחת רעה לומר עליה, אבל משהו לא ברור…
    תגידו לי האם היום אין את שנאת החינם הזו, ואם אין אותה אז איך וכיצד המשיח לא הגיעה עדיין…
    אולי עכשיו בחודש אלול דווקא, נקבל על עצמנו להיות בעלי עין טובה ולב נקי, להיות אוהבים ומקרבים כל יהודי כי השנאה הזו גורנת לפעולה הפוכה- היא מרחיקה אפילו את הקרובים והחזקים רח"ל.
    נשים יקרות תיקחנה על עצמכן לאהוב ולראות את כולן בעין טובה ובלב שמח וטהור.
    שנה טובה, מבורכת ושה' יימחל לנו ואנו נמחל לעצמנו ולאחרים ב'ה❤

  6. כתלמידה חכמה שקולטת בשנייה את החומר הייתי מאתגרת הרבה מורות! למרות שלא הייתי חצופה או משו כזה, ההיפך- אכפתית מתחשבת וחרוצה, דומיננטית במחנות וכדו' אבל פטפטנית. כיום כמורה אני יודעת כמה זה מאתגר. אבל רב המורות ידעו להתגבר על זה ונתנו ביטוי חיובי לאנרגיות שלי. מורה אחת הוציאה אותי בקביעות ובדיעבד התברר שזה בגלל החיוך שלי… הקשה עליה!!!
    כיום כבוגרת יכולה לומר שכמו בכל דבר העולם הוא לא שחור לבן. אין עם תלמידות אומלל ומנהיגות מורות רודניות. בכל קבוצה יש גם וגם. וצריך לזכור שבן אדם לחברו זה אש ומאש צריך להיזהר! כתלמידה אם תפגעי במורה תצטרכי לתת על זה את הדין וכן ההיפך-כמורה אם תתעללי בתלמידה.
    האחריות עוד יותר כבדה על המורה כי בדר"כ התלמידות המאתגרות הן לא סתם מאתגרות ויתכן שקשיים רבים מסתתרים מאחוריהם ואם המורה רק תוציא את זעמה על התלמידה ולא תברר לעומק מה בדיוק קורה תהיה לזה השפעה איומה.
    רבים המקרים שחשדו בתלמידה כי העתיקה בגלל ציון גבוה- המורה היא לא אלוקים! בעת המבחן אחריות המורה לגלות העתקות (ובחכמה לא מצדיק בהשפלה). על סמך ציון אין לחשוד בהעתקה. אם אותה תלמידה העתיקה זה בינה לבין בורא עולם.
    ה' יעזרנו.

  7. בושה,
    בושה שאתם מפרסמים כזה סיפור,
    זה לא מורה רשמה את זה, אלא איזה תלמידה חצופה!
    מורות הן לא מושלמות אך מכאן – ועד להכפיש באופן פומבי את המורות הדרך ארוכה…
    למה שלא תספרו על מעסיקה שהתאכזרה לעובדת? למה דווקה מורה לתלמידה אה?
    צר לי אך במקרים כאלו האשמה אמורה ליפול על ההורים – איפה הם היו?
    לא טוב לבת שלכם, אתם חושבים שפוגעים בה – למה אתם שותקים? למה אתם לא מחפשים לה מסגרת אחרת?
    מעניין מאוד למה דחוף לכם להשמיץ דווקא את המורות

    1. התגובה שלך מאד אמוציונלית ונראה שהמכתב נגע בנקודה רגישה. אבל כן, זה מכתב חשוב ומשמעותי על דמות חינוכית ומשמעותית בחייו/ה של הנער/ה בגיל כל כך סוער ומורכב. הורים לא תמיד מסוגלים להגן באופן מלא על ילדיהם ולהעביר מוסד לימודים זו אופציה שאחרי האחרונה.
      חשוב להציף זאת כי קוראות כאן בנות במעגלים שונים סביב הנוער אמהות אחיות מורות שגם הן צריכות לדעת להגיש עזרה במקרה שהן רואות התעללות בנערה וכן גם חברות לכיתה שצריכות להיות שם.
      ואפשר לקחת את המסקנה ולהשליך אותה על שלל סיטואציות של יחסי מרות זה לא סותר.

    2. כן אני יענה לך למה כי להתעלל בתלמיד שהוא נער והוא חסר ישע למול מורה שהוא בנאדם מבוגר ומול הצוות החינוכי שהם מבוגרים והוא אמור ללמוד מהמבוגרים כן לכן יפרסמו את זה ובין עובד למעסיק לא יפרסמו כי הם אנשים מבוגרים שיודעים להתמודד עם זה ותלמיד חסר ישע לא יכול בפרט מול הצוות החינוכי לכן מצווה לפרסם את זה

    3. א' חשוב לפרסםם כזה דבר, תלמיד הוא חסר ישע שנותן אמון במורה שאמור להיות מבוגר אחראי.
      ב' אני לא חושבת שיש מה להשוות פה לסיפורים אחרים, כל אחד ונפשו ומשפחתו בנוסף שמדובר כן בהתעללות סדרתית, ( לא של מבחן / מקצוע אחד), שהשפיע רחוק ומערכתי גם על הבית משפחה וכו'.
      כל אחת בתור אדם שנפגע יכולה לסלוח, רצוי לסלוח, מרומם לסלוח, אךאינה יכולה להכריח את האחר לכך. כאב הוא לא שכל הוא הרבה יותר חזק ממנו, לא תמיד יעזור שכל, חז"ל מוסר, לא תמיד זה עסק שאדם עושה את המשתלם = כדאי לי לסלוח וכו' לפעמים נפש נפצעת, נסרטט ונאבדת בעולם האכזר. על תדון את חברה על שתגיע למקומו.
      אני מלאה רחמים לילדה הזאת שהכאב היה כל כך גדול שהיא ברחה מבורא עולם.
      העבודה שלנו זה להיות, רגיש לתלמידות, זה נשמות של בורא עולם!

    4. אין עניין להשמיץ מורות ואין צורך לצאת להגנתן, המערכת העלתה מקרה אישי, שמורה באופן אישי כתבה על במטרה למצוא את ה"קורבן" ולבקש את סליחתה, בנוסף, המקרה הזה עלה על מנת לעורר מורות ונשים בכלל- שתשמנה לב שהקנאה מביאה אותנו למחוזות אפלים שפוגעים בנפשנו ובנפשות של אחרים, נפשות תמימות וטובות שאין להם את האמצעים להתגונן, הגיל במיקרה הזה של הנערה הינו עדין, הן תלויות ביחס של המורה, הן מעצבות את האישיות בהתאם למה ש"חושבים" עליהם וליחס שנן מקבלות מדמויות חשטבות בחייהן.
      וגם אם המקרה הזה דמיוני (אולי) עדיין יש אלפי מיקרים כאלו ואחרים שמתרחשים מתחת לאף שלנו ואפילו מתחת לשלך- מורה נכבדה, לא במקרה בדור שלנו יש גלים לא נעימים של נוער נושר.. לא להיות סנגורית של קהילה מסוימת משום שאת משתייכת לה.
      תקראי את הכתבה שוב והפעם מנק' מבט אימהית ולא מקצועית (כמורה).
      בהצלחה.

  8. מסכן אדם שסוחב על עצמו משקל של כעסים וכעס וטינה, שלא סולח. זה לא מועיל….

    כל אחד רוצה שימחלו לו, ומי שמוחל לאחרים בלי תנאים, גם בשמיים ימחלו לו כשיטעה.

    אני עברתי פגיעות הרבה יותר קשות מאלו שתוארו פה….
    אני בלי נדר לא מתכוונת לחטט כל הזמן בפגיעות שעברתי.

    בקריאת שמע על המיטה כתוב" הרי אני מוחל לכל מי שפגע בי….ושלא יענש שום אדם בסיבתי…." האם שמתן לב פעם- שבעצם מתבקש מכל אדם למחול בלי תנאים לכל אדם שפגע בו?

    בהצלחה…

    1. אני לא חושבת שזה מדויק מה שאת אומרת, הרי הנצרות מדברת על להגיש את הלחי השניה לסטירה, לא ביהדות.
      להיפך, בספרים אצלנו מתייחסים לגמרי לזה שאדם צריך לעשות עבודה על עצמו כדי לסלוח. ולא להגיד מהפה לחוץ.
      ויודעת מה , הסליחה היא בעיקר בשבילנו, כמו שכתבת, כדי שאנחנו נרגיש מטוהרים ללא משקל מיותר.
      אבל סליחה אמיתית, מהבתוכו הפנימי שלנו, לא יכולה לבוא בהדחקה.
      לא אומרת שצריך להתעסק בחיטוט בפצעים כי גם זה לא נכון, אבל בתור מישהי שחוותה פגיעה לכל דבר, וממש לא בסגנון של מה שכתוב כאן
      יכולה להגיד לך שאני מתפללת כל בוקר מחדש לאלוקים שיתן לי את הכח להבין ולהכיל את עומק הפגיעה מבלי להדחיק ועם זאת לסלוח.
      יש אנשים שפעלו בדרכים שאין להם מחילה. וזה כואב. אבל המחילה קודם כל גואלת אותנו מכאב פנימי מייסר ולכן היא חשובה. לא בגלל הפוגע.
      ולגבי המורה כאן,
      אני חושבת שאי אפשר לשפוט אף אדם, אני חושבת שאני בעיקר כואבת בשבילך שאת סוחבת איתך כזה עומק של יסורים פנימיים
      ואני מאחלת לך למצוא קודם את הכח לסלוח לעצמך בתוכך על הכל. והתלמידה? תבוא כשיהיה לה נכון. תתפללי על זה.
      אין לנו יכולת לכפות על אחרים לסלוח מתי שלנו מתאים ונכון.
      רק סלחי לעצמך.
      אלוקים הוא מלך החמלה.
      תאמיני שהוא אוהב אותך ורוצה אותך גם אם טעית לגמרי בדרך.
      זה מתנה שרק את יכולה לתת לעצמך. תבקשי ממנו.
      מייחלת שכולנו נדע לתת לעצמנו מעט מהאור והרכות של החמלה האינסופית של מי שברא אותנו. אמן!

      1. בן אדם שסולח לאחרים עושה טובה לעצמו קודם כל, וגם מקיים בכך רצון של ד'….
        יש מגדולי ישראל שאמרו שכדאי לעשות שטר מחילה שכתוב בו שאתה מוחל לכל אדם מישראל שפגע בך.

      2. הכוונה שהוא עושה טובה לעצמו: מפני שכל עוד בן אדם מקפיד על אדם אחר- הוא חוסם לעצמו את השפע הרוחני שיורד לעולם מאותו אדם שעליו הוא מקפיד(זה לא אני המצאתי את זה, זה מסור מחכמי ישראל, אין לי את המקור המדוייק כרגע), כלומר אדם שמקפיד על מישהו מפסיד שפע.

        1. אז יכולה להגיד לך שוב מניסיון, שגדולי הדור אמרו גם באופן אישי שאם מישהו פגע בל פגיעה לכל דבר אתה לא חייב לסלוח.
          אמרו את זה לי אישית.
          כן אמרו שאתה יכול וצריך לעדות עבודה עם עצמך למצוא את הסליחה מבתוכו אבל אין שום חובה לסלוח אם אתה לא יכול.
          זה לגבי החובה.
          לגבי הזכות, כן, וזה בדיוק מה שכתבתי קודם למעלה, זה מטהר אותנו קודם כל.
          אבל אין שום חובה לסלוח אם פגעו בך פגיעה נוראית.
          ואגב, באמת בזמנים כאלה לא אומרים לפני השינה הריני מוחל וסולח, כי זה לא נכון.
          ושכל אחד יעשה בהתאם לרבותיו כמובן

          1. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ומחליט,
            ושכל אחד יחליט(אם בא לו) איזה בן אדם הוא רוצה ומחליט להיות היום.
            שד' יעזור לכולנו וירחם על כולנו.
            שיתן אהבת חינם בלב כל העם אחד לשני ויביא בזכות כך את משיח צדקנו.
            בהצלחה לכולם.

          2. ומי שלא בא לו, שלא יעשה עם עצמו חשבון נפש על איזה בן אדם הוא בוחר להיות היום…
            יש בחירה חופשית בעולם.

      3. סה"כ אמרנו דברים די דומים בנושא, גם אם לא בדיוק בכל העניינים- שאדם שלא מוחל זה לא טוב לו.

        כל אדם יכול לעשות לעצמו את החשבון מה עדיף לו מבחינה רוחנית, האם עדיף לו לסלוח או להיות מקפיד על אדם אחר מישראל, ומי שירצה לעשות רצון ד' בנושא , באמת, סביר להניח שיגיע למסקנה שעדיף לו לסלוח.
        פעם שמעתי רב צדיק שאמר שלא טוב לרצות שד' ישפוט אחרים גם אם הם פגעו בך….
        כולם צריכים רחמי שמיים מרובים, אין צדיק בארץ אשר לא יחטא.

        נכון שאת הרגש בלב קשה לשנות ולפעמים אין מספיק רצון וכח ויכולת לעשות זאת, אבל יש גם עניין של החלטה, בן אדם יכול להחליט שהוא סולח, ומומלץ ולעשות שטר מחילה, גם אם בלב מרגיש אחרת, לסלוח יכול להיות גם החלטה שכלית שעולה על הרגש.

        וכמובן שצריך הרבה סיעתא דשמיא להצליח לסלוח….

        ואני גם מסכימה מאד שטוב שאדם ידע גם לסלוח לעצמו, כל אדם הוא יציר כפיו של ד' , גם אתה עצמך.

      4. ממש לא מסכימה איתך, קשה למורות להודות בטעות שלהן ושקשה להן, היתה מורה שהפריעה לה שאני דומיננטית ובעלת השפעה ואמנם קצת הצקתי לה כי היא היתה ממלאת מקום ואני היתי פליטת מלחמה אך בסוף השנה ביקשתי בליחה וחיכתי שגם היא תבקש ממני, שנים אח"כ קיבלתי ממנה מכתב שביקש סליחה, מחלתי אך לא שחכתי לסלוח זה לא לשכוח!!!!! אך מחלתי כי ידעתי שהשידוך מתעכב ואז הילדים…………… וסיפורים כאלה הן מיני רבים, אני יודעת אישית על מורות שממש ב"זכותן" חברות שלי ירדו מהדרך, הן היו מבתים חזב"תים והמורה החליטה שלא נאה לה השרוך ועוד…. הרבה התלוננו עליה אבל היא ממשפחה חשובה, יפטרו אותה? אולי תהיה קפידה?

  9. עליתי לתיכון, התחלתי את כיתה ט' ברגל ימין אך אז הגיעה הקורונה ואני עברתי משבר
    (לא קשור לקורונה) אך זה היה רצף של דברים חודשיים וחצי לא הגעתי לבית ספר אף מורה לא טרחה להתקשר להתעניין
    וכשהיה את השבועיים מבחנים של סוף שנה המורות דרשו ממני לעשות את המבחנים כרגיל!!! בלי שום התחשבות
    וכשבאתי ואמרתי להם הם התעצבנו וכמובן הציונים היו בהתאם עד שאמרתי די תפסי את עצמך בידיים את עולה לי'א
    ולמדתי למבחנים קיבלתי במבחן בתורה 95! המ' ניגשה אלי ושאלה ממי העתקתי כי לא הגיוני!? שקיבלתי 95 בכיתי לה
    והיא פשוט אמרה לי טוב בואי נבחן אותך בע"פ לא עזר כלום וכשניגשתי למנהלת היא אמרה לי אין מצב שמורה שלי תגיד דבר כזה
    זה שבר אותי!!!!

    1. היה לי סיפור די דומה,
      אבא שלי ישב שבעה בחו"ל על אחיו שנפטר בפתאומיות,
      ואחותי הייתה מאושפזת בבי"ח,
      היה לנו מבחן בהסטוריה שממש ממש השקעתי בו,
      כשהגיע המבחן כתבתי למורה שאני מקווה שתוכל להתחשב,
      אבל כנראה שבכאלו מצבים יש סיעתא דשמיא מיוחדת והצלחתי מאוד במבחן (כבר לא זוכרת את הציון…)
      והמורה גם החליטה שהעתקתי , מאוד מאוד נפגעתי אבל אח"כ חשבתי… מי החליט שהיא מתאימה להיות מורה?
      לא חסר מורות שאת לא מבינה מה הן עושות בתפקידן….
      אני אמורה להתייחס למשהי שעדיין לא עבדה על המידות שלה?? ממש לא!!
      תאמיני לי לא כדאי להישבר , המורה לא שווה את זה!!!
      מקווה שהקב"ה יתן לך את הכוחות, ותצליחי המון!!!

    2. גמלי גמלי היה סיפור כזה בכיתה י התחלנו מקצוע מסוים בתחילת שנה עכשיו אותה שנה בתחילת שנה לא הייתי תפוסה בלימודים בגלל רצף אירועים שהיו לנו במשפחה וזה חומר שאם את לא יודעת את הבסיס הלך לך על המקצוע בקיצור הייתי דפוקה במקצוע הזה כאילו כל המבחנים היו ולא הטרחתי את עצמי לנסות ללמוד אותו אפילו כאילו סתמתי עליו את הגולל ואז הגיע כיתה יא ובאותו מקצוע היה מבחן מסכם אמרתי לעצמי שאני חייבת להצליח ולא מענין אותי עכשיו עם כל הענווה אני לא בן אדם סתום פשוט לא מצאתי את העצבים ללמוד נורמלי את אותו מקצוע ואז הגיע יומיים לפני המבחן והחלטתי שאני לומדת את הכללים מההתחלה ותירגלתי את החומר וכו' והצלחתי במבחן קיבלתי 97 נו אני לא בנאדם רף שכל רק לא מצאתי כח ללמוד את זה עכשיו המורה הזאת של אותו מקצוע שאלה אותי עם העתקתי עכשיו מכיתה י היה לי תאקר איתה אז היא הביאה לי את המבחן והיא אמרה לי שהיא לא מאמינה והיא חושדת בי שהעתקתי ממש במילים האלו אני חושדת בך שהעתקת אז אמרתי לה שמה פתאום אני קראתי את החומר מהתחלה ולמדתי את הכללים ותירגלתי הכל אז היא אמרה לי שזה לא מספיק אז אמרתי לה המורה נעים מאד אני לא כזו סתומה כמו שהמורה חושבת ואני בן אדם קצת יותר חכם ממה שהיא יכולה לדמיין וזהו וסיימתי סיפור אחר כך סיפרתי את זה לאמא שלי ואמא שלי אמרה לי מצוין שאמרת לה את מה שאמרת ואני לא אחת שעונה למורות בכלל לא אבל זה הרגיש לי כמו עוול שהיא תחשוד בי סתם אבל זהו לומר לכם שנהיה לי מיזה סריטות?? לא ממש לא

  10. חושבת שעברתי סיפור גרוע יותר מהכתוב פה ואין לי את הכוח לפרט….בעובדות היבשות , לא באה להשוות ח"ו
    מה שאני כן רוצה לאמר שלהורים יש השפעה אדירה (בסיפור שלי , לא באה ח"ו לאמר על אף אחד כלום…)
    ההורים שלי תמיד האמינו תמכו הסבירו נתנו לי להבין שזה שהסמינר שגו לא אומר כלום על כולם או ח"ו על היהדות….
    והמראה החיצוני הוא כלום אם אין את הבן אדם שמתחת…. ,עזרו לי לכייף משהו שא"א בכלל לתאר,
    כמובן שהיו את אלו שכעסו על הורי שהם נותנים לי הכל!!! אבל ב"ה הם לא התייחסו!
    וזה אפילו שהיה להם גהינום!
    זה הגיע למצב שלי היה טוב ואני סולחת וההורים שלי הם המתקשים לסלוח…
    ב"ה אני נשואה לאברך תלמיד חכם ירא שמים מיוחד מיוחד!!
    אחרי החתונה כמה פעמים אמרו לי מה???? איך התחתנתם????
    אפילו שהייתי נראית "יכנע" היו עדיין שבלב האמינו לכל העלילות… למרות שהכירו אותי טוב!!
    ב"ה שיש לי בעיה שאני לא מסוגלת להסתובב בעולם אם רגשות שנאה ולכן קרה שפגשתי
    את אחת מה"אלה" ואחרי כמה פעמים פשוט אמרתי שלום!
    היא נבהלה אבל החזירה במה שלומך וכו'
    לא כי אני חיובית כלפיה ממש לא!!!!
    אבל אני לא חושבת שאני צריכה לסבול כל החיים בגללם!
    שהם יאכלו את מה שהכינו, לא קשור אלי!!!
    וטוב לי!!! היום כשאני ממש נכנסת לזה אז אולי זה קשה אבל רגיל
    זה לא מפריע לי ואין לי צלקות ב"ה , חושבת שהם המסכנים ודי!

    1. כל הכבוד להורים שלך ברמה שאין לתאר.
      זה בדיוק העניין.
      כשאתה נמדד על כל שטות והחיים הרי דינמיים אז זה גיהנום.
      אני הזדעזעתי מההתנהגות של המורה, ויותר מזה(!!) מההתנהגות של המורות כלפי המורה כשהיא עברה קושי. מההתנהגות של הרכזת כלפיה. וכל המערכת.
      נראה שהם ישמחו לדרוס אחד את השני, אבל ממש לא לחנך.
      שתהיו בריאים. אין לי מה להגיד.
      דרך ארץ קדמה לתורה ואידך זיל גמור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.