שלום לך המורה,
החלטתי לכתוב לך מכתב סליחה עכשיו לפני יום הכיפורים.
בעקבות הרבה מכתבים של מורות ותלמידות שנשלחו כאן באתר החלטתי שאולי זאת ההזדמנות שלי לבקש סליחה.
אני לא יודעת אם את זוכרת את המקרה ההוא שעליו אני רוצה להתנצל, הייתי נערה בתחילת לימודי בתיכון באחד הסמינרים הגדולים במרכז הארץ ובאחד הימים הייתה תוכנית הרקדה באולם והתבקשתי לשיר קצת ברמקול. היה בלאגן גדול והרבה רעש ולא כל כך הצלחתי לשמוע את המוזיקה ולהשתלב ואז פתאום השמעתי ברמקול את שם הכיתה ואת ה"אווווו". אני ידעתי שאת לא אוהבת את זה וממש לא יכולת לסבול זאת, היית כועסת מאד וביקשת ממני לפני כולם שאחזיר את המקרופון ואני בחוצפה עניתי לך שלא סיימתי לשיר, את מלמלת משהו כמו פעם אחרת ולקחת את המקרופון והסתלקת.
העונש היה כמצופה שלא אגע יותר ברמקול. אך אני לא ידעתי על העונש ורק לאחר כמה שנים שקישרתי אחד לאחד הבנתי שיש פה סוג של נקמה.
היה קשה לי עם זה מאד וכעסתי המון. איך מורה יכולה כך לגרום לתלמידה, להעביר את העונש הלאה לכל המורות בסמינר וכמובן שגם חברותי בכיתה ידעו מכך על אף שאני לא ידעתי מכך.
שנים זה ישב לי בלב אך סלחתי, לא רציתי שמישהו יפגע בגללי ואינני מקפידה כלל. אך היום לאחר כ18 שנה אני מבינה שאם המורה פגעה בי כך כנראה שנפגעת מאד עד שהיה קשה לך למחול על כבודך ולהסביר לי את חומרת העניין ואפילו להענישני.
אני לא רואה את זה כעונש כי עונש יש לו מטרה לשפר את התנהגות התלמיד, מה שלא קרה כי לא ידעתי מכך. אך אני מבינה שאם נהגת כך אז אחרי הכל את בן אדם ולא מלאך וכנראה שנפגעת מאד ועל כך אני מבקשת סליחה גם אם התגובה שלך בעיני לא הייתה צודקת.
לא נעים לי לפנות אליך ישירות ולא נעימה לי ההיחשפות הזאת כאן באתר אך בכל זאת העדפתי לשלוח לכאן לאתר כל כבודה ואולי במקרה יגיע מכתב זה אליך. מה גם שאני מתנצלת ברשות הרבים שכן גם הפגיעה הייתה ברשות הרבים.
גמר חתימה טובה
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:




