לשים את עצמך במרכז זה השלב הראשון לריפוי שלך/ מיכל כהן

מיכל כהן, מנטורית לריפוי גוף ונפש, היא בראש ובראשונה אישה של אמונה.  מספיק לשוחח איתה דקות ספורות כדי לחוש עד כמה היא מחוברת לבורא  עולם, וכיצד היא מרגישה איך ציר חייה סובב לכבודו, ולא במליצה. "ה' רוצה  אותך שמחה ומאושרת וגם הסביבה שלך רוצה אותך כזו, אז תדאגי לעצמך,"  היא מבקשת, "כשאת שמה את עצמך במרכז, את יכולה לעבוד את ה' מתוך  שמחה והסביבה שלך מרוויחה אותך בגרסא הטובה ביותר של עצמך, הגוף  שלך שמח יותר ואת יכולה להרגיש הרבה יותר טוב. זקופה וללא כאבים". 

"גדלתי במשפחה סטנדרטית, בעקבות כל מיני מצבים של קושי וחולי בבת אחת, ממעמד יציב של  משפחה ממוצעת, המצב הכלכלי התהפך ונהיה מאתגר". מיכל הבכורה החליטה לא להטריח ולדאוג  לעצמה. המשמעות היתה יציאה לעבודה לצורך מימון צרכיה השונים, וכך נפתחו בסלון הבית חוגי  ציור לילדים. "הלכתי ללמוד אמנות, ובהמשך כשהחוגים התרחבו, אמא סידרה לי מקום במקלט של  הבנין. קניתי שולחנות וכיסאות, המקום היה מסודר והיו שעות מוגדרות לחוגי בנים ולחוגי בנות".  הכסף שהרוויחה נשמר היטב. "אני יכולה לספר שמהכסף הזה קניתי אפילו את בגדי השבע ברכות  שלי, 

"למרות כל המורכבות זה עזר לי לצמוח וזה מה שהוביל אותי למי שאני היום. ממש לאחרונה נתקלתי  בשאלה האם הייתי רוצה לחזור לנקודה מסוימת בעברי ולשנות אותה, והשבתי מיד שאין שום נקודה  כזו. אני לא מסתכלת על ההתנהלות בימים ההם בעין ביקורתית. להיפך. היתה לי נפש של יזמית  צעירה, ואיזו ציפור פנימית קטנה שרצתה לבטא את עצמה, והמשפחה תמכה ועודדה אותי בבחירות  השונות שביצעתי". 

האתגר שלי  

הימים חלפו, ומיכל נישאה לאברך בן תורה. "זכיתי," היא אומרת ועיניה נוצצות, "עד היום הוא יושב  ולומד, ואני יודעת להעריך את זה, כי לא כל אחד יכול". 

יחד עם זאת, היא לא מתעלמת מהקשיים שחוו בדרך. "בסמינר יצקו בי את אהבת התורה, ורציתי  את זה מאוד. אבל מהר מאוד גיליתי שלא רק שזה קשה, אלא שזה נראה בלתי אפשרי," היא  מדגישה בכנות, "עבדתי בלי הפסקה. הפכתי לשכירה מיד לאחר החתונה, משום שהחוגים הכניסו  סכום זעום יחסית לנדרש לפרנסת משפחה. מצאתי את עצמי מכניסה את כל החלומות למגירה וסוגרת אותה. התעלמתי מעצמי. ועבדתי בכל מה שהיה אפשר: הייתי מדריכת אמנות בבית אבות,  מחנכת, מדריכת אירובי, מנהלת חדר כושר ועוד ועוד. אבל גיליתי שכמה שאני עובדת, הדוחק  הכלכלי הולך וגובר. זה ציער אותי מאוד. כל הזמן שאלתי את עצמי אם זה מה שה' רוצה באמת. היה  לי קשה לקבל את החיים כך. הרי ידוע שכל בית יהודי הוא בית מקדש קטן, ובית המקדש היה  מפואר. היה לי ברור שה' רוצה להיטיב איתנו ושיהיה לנו טוב. העצב העמוק שחוויתי כתוצאה מסגנון  החיים שלי לא התיישב בדעתי". 

היא עבדה בשני מקומות כמורה לחינוך גופני, למדה לתואר ובמקביל לקראת לידה נוספת "זו היתה  תקופה קשה," היא נזכרת, "שהרבה דברים בסיסיים לא התאפשרו". היה בימים ההם המון מעש, 

אבל לא היה אותי: את הרצון שלי או את מה שאני רוצה להיות. היה מה שצריך, מה שחייב, מה  שמצפים ממני… לא היתה לי שמחה. התמסרתי מאוד כדי שבעלי ישב וילמד, ובמקביל התרוקנתי  לחלוטין". 

אחרי הלידה משהו בה נסדק ולא חזר לעצמו. "שקעתי בבור שחור במשך למעלה משנה," מספרת  מיכל, "בתחילה לא הבנתי שאני סובלת מקושי רגשי. חזרתי לשגרה במהירות: שבועיים אחרי הלידה  שבתי למכללה כי אסור היה להיעדר. השארתי את הילדה אצל מטפלת מקסימה, שנתנה לי את  התחושה הטובה ביותר בעולם, אבל הגוף אמר את שלו… חודש לאחר הלידה ביצעתי מבחן ריצה  מעשי, כי אם הייתי מוותרת עליו, הייתי צריכה להמתין שנה שלמה, וזה היה נראה לי מופרך יותר…  היום אני מסתכלת על עצמי וחושבת שהגעתי למצב קיצון של ממש. אבל אז הייתי בתוך 'לופ' בלתי  נגמר שבו לא ישנתי בימים ובלילות, כדי להצליח בכל החזיתות: לימודים, גידול ילדים ועבודה". היא באמת הצליחה. לכאורה. "קיבלתי פרס נשיא המכללה על עבודת הסמינריון שלי, שהיתה  מושקעת מאוד; בתור מורה לחינוך גופני הייתי מודל לחיקוי, כאשר הצלחתי להביא את הבנות  להישגים ולתחרויות מתוך צניעות. נתתי את הלב שלי באופן מלא, כי האמנתי שזה חשוב לא פחות  ממקצועות אחרים. אבל הרגשתי שאני לא חיה. עבדתי קשה וחייתי לא כמו שרציתי". 

צמיחה מתוך קשי 

מיכל הרגישה שהיא נמצאת במקום לא טוב.היא אומרת, "בימים ההם טיפול רגשי, שהיום הוא טרנדי  מאוד, עוד היה בגדר מילה גסה… מצד שני, גם אם הייתי רוצה לפנות לטיפול, לא היה לי אפשרות לזה. אני חושבת שאפילו האנשים הקרובים אליי לא הבחינו ברגשות שבתוכי". 

מתוך החושך החליטה מיכל שהיא מוכרחה לצאת לשינוי. "בתור מורה לחינוך גופני ידעתי מהו הכח  של פעילות ספורטיבית. אני זוכרת את עצמי הולכת בסיבובים-סיבובים ברחוב מגוריי, ומשננת לי  בראש שזה נורמאלי ושאני בסדר גמור. זו היתה הדרך שלי לעבוד על התודעה". 

במקביל לעבודה התודעתית, חשבה מיכל מה ימלא אותה בשמחה. "חשבתי שאם אעשה טוב  למישהו, זה יעניק לי סיפוק פנימי. אמנם היה לי סיפוק בעבודה, אבל משהו בתוכי לא היה רגוע  מספיק". גם ממרחק השנים היא מתקשה לבחור את המילים המדויקות שיבהירו את המחשבות  

שסערו בתוכה בימים ההם. "זה היה גדול ממני," היא חותמת את הניסיונות, "הבנתי שאני חייבת  לשנות הכל: את המצב הכלכלי, המנטלי, המימוש העצמי. היה לי כאב ורציתי לרפא אותו. הבנתי  שהדרך לכך עוברת בהפיכת המצב לטוב יותר". 

הם היו הורים לכמעט ארבעה ילדים כשהעסק שלה החל להתגבש. "זה לא היה שינוי בזבנג וגמרנו,"  מגדירה מיכל, "חשבתי על כל היכולות והידע שצברתי עד כה, וניסיתי לארגן את ארגז הכלים שלי  בהתאם לחלום לעזור לאחרים. ידעתי שלא אלך לרכוש מקצוע חדש. אמנם אני מאמינה שהכל  אפשרי, ואם רוצים באמת, אז מוצאים את הדרך לביצוע, ועדיין החלפה מלאה של מקצוע נראתה לי  מאתגרת מידי. חתרתי לתחום שיקום היציבה, ובתור מדריכת פילאטיס, החלטתי להתחיל באימונים  בבית".

היא רכשה ציוד בסיסי של שיקום, ופתחה קליניקה לתנועה שיקומית בסלון ביתה. "הסביבה לא  התלהבה," היא מודה, "שמעתי לא מעט שזה חובבני, שאי אפשר להתפרנס מזה ושזה משהו  שאפשר לעשות רק 'מהצד'… אבל למרות המילים הללו, הייתי שם באופן מלא. כל לקוחה שהגיעה  קיבלה ממני את כל מה שידעתי. הרגשתי שאני נתרמת מהנתינה שלי, וידעתי שזה המקום הנכון לי". 

את הכסף היא שמרה לשם התפתחות מקצועית. "הקורסים בתחום השיקום, האורתופדיה, הגב  והיציבה יקרים מאוד. ולכן, למרות שהמצב הכלכלי לא היה מלהיב, לא נגענו בכסף," מסבירה מיכל,  "אני זוכרת את עצמי חולמת בגדול. חותרת לרכישת מכשיר יקר מאוד. לא העסקתי את עצמי  בדאגות איך זה יקרה. ידעתי שאם הקדוש ברוך הוא הצליח לפתח את המצב מלקוחה אחת איתה  במשך שנה לעשרים לקוחות בשבוע, אז הוא יכול לעזור גם הלאה וזה אכן קרה. חמש שנים לאחר  מכן הקליניקה יצאה מהבית, והפכה לעסק שמצדיק את עצמו לחלוטין. אני נוהגת לומר שהפחדים  מצמצמים את היכולת של הקדוש ברוך הוא לתת לנו שפע. לפעמים דברים לא מתרחשים בחיינו, רק  כי איננו בשלות מספיק. הפחד וחוסר הבהירות מביאים להסתגרות ולכיווץ". 

נגיף הקורונה שתפס רבות מאיתנו בעמדה לא מוכנה, תפס את מיכל באמצע עבודה תודעתית.  "במשך חודשיים לא נכנס הביתה שקל, אבל המשכתי עם המחשבה שה' יכול לעשות הכל ושכל מה  שקורה בעולם קורה לטובתי," היא נזכרת, "וכך היה. בניגוד לכל תחזית, אלו היו ימים שבהם  הקורסים הדיטלים צברו תאוצה העסק הגיע לשיא השיאים שלו. פיתחתי תוכנית ליווי דיגיטלית איל  לחיות עם גז זקוף וללא כאבים בהיבט גוף נפש מאז אני זוכה ללוות מאות נשים מרחבי העולם  במשולש הקסם לריפוי (עליו נספר בכתבה הבאה). אי אפשר להסביר במילים כמה האמונה, התודעה  המחשבת והרגשות שלנו משפיעה על התוצאות, על היציבה והבריאות הפיזית שלנו".

רוצה לשמוע עוד?

לאתר של מיכל

כאן תוכלי לפנות למיכל

או בשליחת מייל לכתובת MSPORTHERAPY@GMAIL.COM

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

פנינה ריימונד מגישה: מפגש (צמרת) חוזר תודי, זה עובד!  / טובי ברון הי גברת? את לא לבד בהתמודדות הזו הלידה הראשונה שלי הייתה טראומתית, האם יש דרך לעזור לעצמי שלא אגיע ללידה הבאה מלאת חרדות ? תמיד את דואגת לכולם. עצרי ודאגי לעצמך! לא ממומן