זהו, החגים מאחורינו, החיים לפנינו. סבא שלי היה נוהג לומר שמה שלא יקרה בין סוכות לפסח, כבר לא יקרה בין פסח לסוכות או במילים אחרות אנחנו בפתחה של התקופה הפרודוקטיבית, העמוסה והכי שגרתית שיש.
לצד הצער מהפרידה מהחגים, נאחל לכל אחת ואחת מאתנו הצלחה במעבר מקודש לשגרה והצלחה באלפי המשימות שנותרו לנו ל'אחרי החגים'.
אבל אני מסרבת להיפרד כל כך מהר. אני רוצה עוד רגע אחד של חגים והם, למרבה הנס, השאירו איתי שאריות. לא לא, לא שאריות של קילוגרמים מיותרים (גם זה יש כמובן), הכוונה דווקא לשאריות של תובנות חשובות שהלוואי שיצליחו ללוות אותי גם בהמשך החיים.
א. משפחה. וואו, כמה שזה יכול להיות מאתגר. פעם אמרו לי שחגים שמים את המשפחה בווליום הכי גבוה שאפשר. אצל כל משפחה יש אתגרים והחגים מבליטים אותם בצורה שאי אפשר להתעלם. למי שלא נשואה, הבדידות קשה, למי שכן – יש את הצד שלו והצד שלה והצד שלהם והניסיונות לפשר ועוד ועוד ועוד.
אבל אחרי יום של ניסיונות מהסוגים הללו, ישבתי בבית וחשבתי לעצמי כמה מדהים שיש לי משפחה! שעם כל האתגרים, הניסיונות והקשיים, יש מי שתומך, אוהב ומקבל ובסך הכל רוצה בטובתי.
ב. שפע. אמאלה, כמה שפע. לא יודעת אם שמתן לב, אבל השפע שהקיף אותי היה בלתי נגמר. ארוחה ועוד ארוחה ועוד אחת, אוכל ועוד אוכל, מתכונים, בישולים, בגדים חדשים (קניתי במבצעים וקיבלתי שקית של בגדים מבת הדודה, אבל כמה בגדים חדשים!) או בקיצור, השפע בלתי נגמר.
וכן, יוקר המחיה כאן וגם אני כמו כולם הרגשתי את ההתייקרות בכיס, אבל אם הייתם מספרות לסבתא של הסבתא שלי על הירק הספציפי שלא היה בסופר וגרם לי לתסכול או המתכון של העוגה שנפלה והעציבה אוצי, אני יכולה רק לדמיין שהיא הייתה מסתכלת עלי ומבקשת ממני להודות על מה שכן יש לי, כי עבורה גם זה מותרות.
ג. רוחניות. האמת שפה כבר יותר קשה. החגים הם ימים של רוחניות מרוכזת בקנה מידה כמעט בלתי אפשרי. כל יום ויום מהימים הקדושים של חודש תשרי הוא בעל משמעות רוחנית מסוג אחר. מתחילים מקרבה אמיתית, מיראה מהדין ומסיימים בקרבה אמיתית של שמחה. הלוואי שאת הרוחניות המרוכזת הזו אני אצליח לקחת איתי הלאה, לימים אפרוריים של כסליו חורפי או לימים לוהטים של תמוז, או בקיצור לכל השנה.
שגרה ברוכה ונעימה מלאה בשאריות של החגים!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
