כתב בספר 'בטחוני בצורי': "במבוכי החיים נתקל האדם לעיתים במצבי קושי וכאב, ואין הוא רואה את האור בקצה המנהרה.
נראה לו כי אפסו להם כל הסיכויים והישועה מאין בכלל תצמח. במיוחד כשהסבל נמשך, קל מאוד ליפול לזרועות הייאוש ולחוש כי אין כבר למה לקוות ולייחל.
אלא אם כן יתרחש נס גלוי. ואז אדם חושב שהוא אינו ראוי שיעשו לו נס משמיים.
הרי לנו מפורש בדברי רבינו יונה: "המקווה ומצפה לישועת ה', אף על פי שאין לו זכויות, ויש לו עוונות רבים, מכל מקום, כשבאים עליו צרות, נכנע לפני הקב"ה ובוטח ברחמיו המרובים, ובכוח הבטחון זוכה לישועות.
ולפי גודל התקווה, כך מידה כנגד מידה גודל הישועה".
גם בחושך הכי גדול, יכול לבקוע אור של ישועה, גם שעל פי הטבע אין סיכוי, בשניה אחת מתהפך הכל לטובה, כדכתיב: "היפלא מה' דבר"?
פתאום כהרף עין הקב"ה גוזר גזירה חדשה וכל המציאות משתנה.
כדכתיב: "השולח אמרתו ארץ, עד מהרה ירוץ דברו".
כי על ידי אמונה אפשר לפעול הכל, לחיות כל רגע חיים חדשים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
