כמו שאדם במחשבתו דבק במידת הבטחון, אזי הוא מושגח ומונהג במידת השפע והטוב.
וכאשר מפקפק בבטחונו, גורם פגם בהנהגת ההשפעה, כדברי רבי זושא מאניפולי זצוק"ל על הפסוק:"וכי תאמרו מה נאכל…" ונראה שה' יתברך כשברא את העולם, השפיע מטובו צינורות מושכין שפע
לצורכי בני אדם, ודרך השפע שלא להפסיק כלל, אלא כשאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בה' יתברך המשגיח האמיתי הזן ומפרנס בריותיו בלי הפסקה כלל,
אזי עושה האדם במחשבתו פגם חלילה בעולמות עליונים, ומתיש כח פמליא של מעלה, ואז נפסק השפע חלילה. וצריך ה' יתברך לצוות מחדש על השפע שתלך כמו בתחילתה של הבריאה. כי התורה מלמדת לאדם דרכי ה' יתברך, שיהיה שלם בבטחונו על אלוקיו ולא ידאג וישאל על העתיד 'מה נאכל?' כי בזה הוא גורם פגם ומטריח כביכול את ה' לעשות עבורו צינור חדש.
ואם האדם אינו דואג על המחר בבחינת: "ברוך ה' יום יום יעמס לנו…", אז ירד השפע בלי הפסק כלל תמיד ולא יחסר כל טוב.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
