ציפי נייהויז זמרת מוכשרת שממלאת אולמות כשהמוטו העומד מול עיניה הוא חיבור הרגש של הנשים והבנות אל מילות השיר ישירות לבוראן.
"אני זוכרת את עצמי תמיד ילדה שאוהבת מוזיקה שרה הרבה, אבל בעיקר כתחביב". היא מגלה, כיצד בכלל לא תכננה להיות זמרת.
"ואז התחלתי עם הקלטות אולפן, שרתי שנים מאחורי הקלעים להפקות ומסיבות. התחלתי להופיע אחרי שנישאתי.
אני לא יכולה להצביע על משהו מסוים שבזכות זה קרה, אבל אני כן יודעת שלאורך כל הדרך תמיד אני הולכת עם הקב"ה יד ביד מתפללת שיכוון אותי נכונה
מתפללת שאני יעשה רק טוב לנשים ובנות ושלא יצא מכשול ממני חלילה".
יש הבדל בין מי שאת לאור הזרקורים לבין מאחורי הקלעים?
"אני לא חושבת, גם כשאני מופיעה אני אוהבת להיות ולהרגיש את הקהל ולהיות בגובה עיניים אני מקבלת הרבה תגובות תוך כדי התנהלות עם לקוחות, שהן חשבו שאני אהיה יותר רשמית וקשוחה ולבסוף מגלות מישהי כמוני וכמוך. הקהל הוא הכי חשוב לי! במהלך כל המופע אני קשובה לו. אני יודעת שאת הערב הזה האישה פינתה בשביל לקבל כח ולחזור מחוזקת יותר אז לשם אני מכוונת שיתרגשו. שיתחברו.שישמחו וירקדו תמיד אוהבת להתסכל בעיניים של הבנות לדבר יחד על מה שקצת כרגע מורכב לנו או שמח לנו, אנחנו ביחד בזה".
איך מתמרנים בימים בהם את מופיעה בערב ויוצאת מהבית בשעות הקריטיות?
"לזה אין לי תשובה קולחת וחד משמעית. העבודה הזאת דינמית מאד והחיים עוד יותר, תודה לד' על כל הדברים הטובים.
וב"ה שיש ילדים שצריך לדאוג להם לכל צרכיהם: אני בדרך כלל אוהבת לעדכן את הילדים כשיש לי תקופה שהיא יותר עמוסה, לדוגמא במעבר בין ימי ספירת העומר לימים טרופים ומלאי עבודה ב"ה אני יושבת ומספרת להם שבעז"ה השבוע הקרוב אעבוד ומשתפת אותם באופן מותאם גיל שיהיו ערוכים ויבינו שלא נעלמתי ואני תכף חוזרת להיות פנויה יותר".
"חייבת את החיבור של דיבור אישי עם הקהל"
ציפי מספרת על אירוע מעניין בו מיוחד, בו התבקשה לא לדבר בין השירים 🙂
"היתה לי הופעה שקבלתי הוראה לגביה: לא להוסיף תכנים ומשפטי קישור אלא רק לבוא ולשיר.
ההוראה הגיע בעקבות שהערב היה גדוש בהרצאות ורבנים שדיברו. אז עליתי והתחלתי לשיר הקהל היה שותף ברמה חזקה מאד אבל עוברות 5 דקות ואני מרגישה שזה לא זה
חסר לי החיבור הזה שאני והקהל חד הם… עצרתי את השירה ולא ידעתי מה אני הולכת לעשות זה היה חזק ממני.
אמרתי במקרופון את השם של זאת שהזמינה אותי וביקשתי את סליחתה אבל אני חייבת לשתף את הקהל במשהו אישי…
"לא תכננתי מה לומר זה פשוט יצא לי מהלב. חצי דקה של דיבור והמשכתי לשיר, אני לא יכולה לתאר לכן את העוצמה שהיתה באולם, הכתלים רעדו, כולן שרו ושרו חזק זה הרגיש פתאום כתפילה ולא סתם שירה, זה סיפורון קטנטן מיני אלף של סייעתא דשמיא!"
זכורה לך פשלה מאחת ההופעות?
בהחלט. היה אירוע גדול. שעבדו עליו במשך קרוב לשנה המון טלפונים הקלטות ליין אפים וכו'
ההופעה היתה לכ-8000 נשים ובנות הגיע היום הגדול. באתי מוקדם מאד לאולם בשביל לעשות באלאנס. הכל התקדם והיה מקסים
החלק שלי בהופעה היה שראו אותי על המסך מצולמת משכבר הימים ומומנט ההפתעה היה שיצאתי על הבמה כשהמסך נסגר והמשכתי אות אותו השיר רק בלייב
הגיע השעה והכל התנקז בעצם לרגע הזה כל התכנונים, הדיבורים והעבודה הרבה…
אני עולה לבמה מתחילה לשיר ומגלה שהמקרופון שלי על מיוט בקונטרול, זאת אומרת שהמקרופון שלי מכובה אך לא בשליטתי
רק שתביני הקטע שלי היה בעצם כמה דקות ובהמשך עוד כמה שירים אבל העיקר היה בדיוק באותם רגעים…
והמקרופון פשוט היה מכובה ונדלק אחרי איזה חצי בית ששרתי לעצמי. סימתי בית נוסף ובזה תם תפקידי.
זה רק מוכיח עוד שזה לא משנה כמה עבדת והשקעת, כמה עמלת וכמה רצית, לכל דבר צריך סיעתא דשמיא מיוחדת
ריחמתי בעיקר על המפיקה שעבדה באמת קשה על העניין…
נגמור את הסיפור בטעם טוב: לאחר מכן עליתי לכמה שירים נוספים והכל עבד כמו שצריך והיה מיוחד מאד ב"ה" 🙂
אחדות נשית שמעוררת את השמים
חייבת לומר לך שלאחר שנים שאני נפגשת עם נשים ובנות ואנחנו שרות מתרגשות ושמחות יחד, אין על העם שלנו!!!
העבודה הזו היא כל כולה שליחות! לראות נשים ובנות שיושבות שרות ובוכות, יושבות ומתפללות.
יצא לי הרבה פעמים שדיברתי על משהו ושרתי ואני לא יודעת איך לאחת מתוך כל אלו שיושבות מולי זה הכי נוגע, אבל אני בסוף מגלה כמה זה נגע…
יוצא שניגשים אליי אחרי הופעות ומשתפים אותי בארבע עיניים, ואני אומרת לך, אין על כח התפילה שלנו כנשים – נשים מספרות לי איך הן שינו דברים בחיים שלהן אחרי תפילה של שיר בדמעות
אין כח כזה של אחדות שנמצא אצל הנשים שלנו, זה לא משנה מי יושבת לצדך בהופעה, פתאום כולנו מרגישות משפחה וזה פשוט מעורר גאווה ומדהים ואני בטוחה שהדבר מליץ עלינו יושר לפניו!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
