אמרו חז"ל: 'במידה שאדם מודד, מודדין לו'. ואין לך מידה טובה ויפה כמידת הענווה. כמו שכתב רבי חיים מוולאז'ין זצוק"ל:
כל הברכות והמתנות שזכה משה רבינו ע"ה, לא זכה בהם אלא בזכות מידת הענווה שהיתה לו, כדכתיב: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" וכך מובא באגרת הרמב"ן: וכאשר תתנהג במידת הענווה להתבושש מכל אדם ולהתפחד ממנו ומן החטא, אז תשרה עליך רוח השכינה וזיו כבודה וחיי עולם הבא.
ובהמשך הוא כותב- נמצא הכל שווה לפני הקב"ה, כי באפו משפיל גאים, וברצונו מגביה שפלים, לכן תשפיל עצמך וינשאך המקום
כי הקב"ה משפיע על הענו את כל ברכות התורה ועיקר הברכה היא נשיאת חן כמו שאמר שלמה המלך ע"ה: "לענוים יתן חן"
הקב"ה ציוה לנו בתורה ללכת בכל דרכיו דהיינו להתנהג במידותיו. וכתוב: "אנכי הסתר אסתיר…"
כתב רבי יעקב יוסף מפולנאה זצוק"ל: 'אף על פי שהקב"ה ממלא כל עלמין ומלוא כל הארץ כבודו, הוא ענו שאין כדוגמתו והוא זן ומפרנס וכו', ועיקר 'ההסתר אסתיר' שלו, זה את 'האנוכי'.










