רגעים של זיכרון | אפרת קופמן

יש רגעים שאנחנו לנצח נזכור, כמו:

את הנפילה שנפלנו בגיל 5,

והתגלגלנו מכל המדרגות,

(מי שנפלה, תתני נשיקה למקום, זה יעבור תוך שנייה)

יש רגעים שאנחנו לנצח נזכור, כמו:

את היום הראשון בכיתה א',

(איזה מלחיץ, מרגש, מפחיד גדול זה, הא?)

פתאום לא לשבת בריכוז ולהתלבש איך שרוצים,

פתאום ילקוט, ספרים וחולצה עם כפתורים.

(ורוד או כחול, מה שנקרא – מגוונים).

יש רגעים שאנחנו לנצח נזכור, כמו:

השמחה הראשונה, בה זכרנו משהו במשפחה,

ולא היינו תינוקות שצורחים ובוכים בלי הפסקה,

(איך לא כאב לנו הראש מהרעש של עצמנו? תעלומה…)

היינו ממש  פעילות, כמו הגדולות,

אפילו קיבלנו כמה אורחות חשובות.

יש רגעים שאנחנו לנצח נזכור, כמו:

הריב הראשון עם החברה והפיוס שלאחריו.

המבחן הראשון שלמדת אליו והצלחת בתור תלמידה.

החופשה הראשונה שנסעת אליה רק עם חברות ובלי משפחה.

(ואין על משפחה בעולם!)

תקופת השידוכים המלחיצה,

תקופת בין האירוסין לחתונה העמוסה,

רגעי החתונה עצמה המרגשת והשמחה,

לידה ראשונה ועוד…

(הרשימה באמת ארוכה,  להמשיך?)

אבל

יש רגעים שאנחנו לא נזכור לנצח, כמו:

יום הזיכרון לחללים ולנפגעי פעולות האיבה.

עם ידיעת האסון, באמת, שכואב לנו נורא,

אבל, אחרי שעה שעתיים, יום יומיים, השגרה ממשיכה,

ואיתה מורכבות החיים שהיא מביאה.

ואנחנו, לצערנו, לא זוכרים את כל האנשים, נשים, ילדים וטף,

שנפלו על קידוש ה', על היותם יהודים ולא יותר!

בלי סיבה מוצדקת.

יש רגעים שחשוב שלנצח נזכור,

אז הם יעמדו בצפירה למשך דקת דומייה,

ואנחנו נאמר תהילים ונתפלל בעוצמה,

שהקב"ה יפסיק לתת לנו צרות ושכול בלי הפסקה.

נזכור ונבקש באמונה שלמה ותמימה,

שלא ייפול אף אדם טרם זמנו או זמנה,

שיביא לנו שלום ולא מלחמה!

ונאמר אמן!

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

דּוֹקְטוֹר חֶמְלָה | לאה הורביץ צַפְרָא | עִדִּית לִיכְטֶנְפֵלְד היא חזרה | מקבץ שירים מרגש מנשים חרדיות לנעה ארגמני שחזרה משבי חמאס אָנָּא בְּכֹחַ | עִדִּית לִיכְטֶנְפֵלְד כולנו עם משפחת ביבס ביום הקשה: נכתב לזכרם של שירי, אריאל וכפיר ביבס (שיר מצמרר)