שלום וברכה יקרות, אשמח לעצה שלכן, אחרי תקופה שאני עוקבת אחר ההתרחשויות בחיינו, ואני מאמינה שהעצות יועילו לכל אחת שמתמודדת במשפחה או בסביבתה הקרובה עם מקרה דומה.
בעלי ב"ה בן אדם נפלא, אבא טוב, בעל תומך, סב צעיר ומפנק לנכדים ואיש עשייה שגם קובע עיתים לתורה ואהוב על הבריות באופן כללי.
אחד הדברים שאני כאישה (וכנראה גם הסביבה, אך לי זה קשה יותר) מתקשה לחיות איתם היא ה'אימופלסיביות' של האיש היקר שלי.
הוא מסוגל להגיב באופן לא צפוי או לא נעים לאדם מכיוון שדיבר אליו באופן מסויים או זלזל בו לדעתו, ולאחר מכן להצטער מאד מאד על הרושם שנגרם.
לעיתים, מדובר אף בטעויות מביכות, כי כמו רוב האנשים האימפולסיביים מדובר לאחר מעשה, בפרשנות לא נכונה, או לא מדוייקת. או כן מדוייקת, אך התגובה אינה רצויה.
כאישה טאקטית באופן דיי קיצוני, זה מאד מתיש אותי נפשית, אני לוקחת ללב כל טעות, כל גערה על ילד/נכד שלדעתי היתה לא במקומה ולא אחרי בירור מעמיק –
או אפילו פליטות פה אחרות, ברוח טובה, אך לא תמיד נאמרו במקומן.
מה לדעתכן עליי לעשות? חשבתי בעבר להציע לו לנסות לקרוא ספרים או מידע אחר על נושא האימפולסיביות אך נתקלתי בסירוב ובחוסר הבנה. אני לא רוצה לבקש ממנו להשתנות, אלא לאפשר לו להבין לבד את הטעות ואת שורש הבעיה – באופן מכובד. אני יודעת שגם אחרי שהוא טועה והוא קולט את הטעות, ואז הוא ממש 'אוכל את הלב', אז אינני מעוניינת להשפיל אותו יותר ולרמוס את כבודו.
אשמח לעצתכן, כבעלות מקצוע או מתוך ניסיון אישי (שעבד בלבד!)
תודה על הבמה!
אילנית ד' מירושלים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
