גבולות כידוע נועדו להגן עלינו ולהקנות לנו ולידינו תחושת בטחון.
אך גם מועדות לפריצה…
איך נגיב כשהילד מאבד שליטה על התנהגותו/מעיף חפצים/ אלים כלפי או כלפי הסביבה?
קודם כל נגדיר לעצמינו מהו הגבול שלנו ולמה אנו לא מוכנים מתוך מתן כבוד לרגשותינו.
נאמין שכל אחד זקוק לגבול וגם ילדנו מסוגל לעמוד בכך!
הילד לא נרגע ע"י הדרישה? נלך מהשטח מתוך בחירה, מתוך שמירה על הגבולות שלנו ולא מתוך בריחה… אני בוחר/ת לזוז!!
זו יכולה להיות יציאה מהבית עם הילדים האחרים או בלעדיהם או הסתגרות בחדר והרגעות בתוכו.
וכל זאת מתוך אמירה ברורה חד משמעית ,סמכותית ורגועה:"אלי לא מתנהגים כך" / " כאן בבית אתה לא יכול לזרוק חפצים/ לסכן אחרים או להתנהג באלימות".
כאשר נפעל מתוך בחירה ומתוך כבוד לגבולות שלו, שלנו ושל העולם נקל על ילדנו לבחור בטוב ולבחור בריסון ושליטה עצמית💪🏻
במקרה של פריצת גבולות על ידי דיבור של חוצפה-
חוצפה והתרסה של ילד נובעת בדרך כלל מרצון ומצורך לכבוד.
סביר להניח שבאופן כזה או אחר כבודו נפגע והילד מחפש להחזיר לעצמו את הכבוד האבוד.
ואז נפעל באחד מהאופנים הבאים:
🤐 שינוי הריקוד
התעלמות מהדיבור המזלזל ושמיעה בין המילים את הדיבור המכבד וממילא, נענה לו בכבוד. סינון הזלזול מבלי לאפשר לו לחלחל ללבנו.
🤫 שמירה על הגבולות בשיח ברור ופתוח
נאמר לילד:"כך אתה לא יכול לדבר אלי!" מבלי להכנס לדין ודברים בנושא ומבלי להגרר למאבקי כח, הסברים וכד'.
😷 התעלמות
בדיבור לא מתאים, נתעלם מהדיבור, לא נשמע אותו אלא נסנן.
הילד מבקש הסבר מדוע אין תגובה?
נוכל להסביר לו:" הדיבור הזה לא מתאים לי .אני לא שומע אותו!" מבלי להסחף למאבק..
אסתי אברהם פסיכותרפיסטית cbt ומנחת הורים
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
