האם שמתם לב למזוזה, שנמצאת עכשיו על הדלת של החדר שבו אתם נמצאים? תסתכלו עליה רגע. הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון כותב כך:
"לכאורה המזוזה היא מצווה חד-פעמית. תולים אותה פעם אחת על המשקוף, ובזה סיימנו. לכן קל מאוד לפספס ולשכוח את המטרה שלה. כי היא לא רק 'קמע' או 'סגולה'. המזוזה נועדה להיות נוכחת בתודעה שלנו, כל הזמן. זו מצווה שלא מסתיימת לעולם:
המזוזה ניצבת שם על הפתח, בגבול שבין הבית לעולם. בתוכה – שתי פרשיות קדושות, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" ו-"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ".
היא מלווה אותך בכל כניסה ובכל יציאה. מזכירה לך מה חשוב באמת, מה נצחי ומה חולף. מזכירה לך שיש תכלית.
והתודעה הזו חשובה כל כך, דווקא בזמני מעבר. ביציאה מהבית, היא שולחת אותך לעולם עם תזכורת: במקום להיבלע בשטף של המציאות, יש לך שליחות ותפקיד, ייעוד.
אבל אולי החלק החשוב יותר, הוא דווקא כשחוזרים. כאן, בתוך הבית, עם האתגרים, הפערים, והטריגרים שבין בני זוג, רגע לפני שנכנסים הביתה, כדאי לנשק את המזוזה, ולחשוב: מה אני רוצה להכניס הביתה, ומה להשאיר בחוץ?
המזוזה מזכירה לי שבבית הזה יש שכינה. החיבור בתוך הבית לא נועד רק לשרוד את היומיום. הוא נועד ליצור משהו גדול וקדוש. המזוזה מזכירה שאנחנו נכנסים לבית המקדש שלנו".
זו הזדמנות לבדוק את המזוזות, אם לא מסרנו אותן לאחרונה לבדיקה ובדקנו שהן כשרות. וזו גם הזדמנות לבדוק שאנחנו שמים לב אל המזוזה, ולמה שהיא מלמדת אותנו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
