מרגישה מנותקת? רחוקה? הצטרפי לשיח נשות הייטק על קרבה וכיסופין בחודש אלול (המשך השיח בתגובות)

תהילה: "חשבתי בתחילה להיות מורה, כן, הלכתי ללמדו הוראה כמו רוב בנות המחזור בתיכון שעלו לה' ו' סמינר במטרה לכבוש פסגות של לבבות ילדותיים.

ואז הבנתי שהמוח שלי עובד אחרת, שהשוק לא צריך אותי, ושמחתי ללמוד מקצוע מצויין שמפרנס אותנו דיי צורכינו וגם קצת לחיסכון, וכך מאז ועד היום אני אשת הייטק…."

חגית: "אשת הייטק שמחוברת בכל רמ"ח איברייך לכיסא ולמקלדת, ושואלת את עצמה, לאן הלב שלי מחובר עכשיו? איזה קוד אני צריכה כדי לפצח את העמוד הזה…"

תהילה: "יכול להיות שאם הייתי מורה, כמו שחלמתי בתחילה, הייתי עוברת עכשיו במסדרון בית הספר ושומעת שירי אלול, שיעורי אלול, אומרת אותם בעצמי, אבל כך ה' גלגל אותי, כאן ה' רוצה אותי, אותך, לא?"

חגית: "היום בדרך לעבודה פתחתי סידור והתחלתי ברכות השחר, חשבתי על זה שזו הקבלה שקבלתי על עצמי שנה שעברה באלול – להגיד ברכות השחר מתוך סידור בכל בוקר, אני קצת גאה בעצמי שהצלחתי, זה אגב, רעיון שבסמינר למדתי, לקחת משהו אחד קטן ולשמור עליו כל השנה"…

שפרה: "אז את אומרת שגם הייטקיסטיות יכולות להיות מחוברות באלול? אם הייתי מורה, לא בטוח שהייתי מתחברת לאלול יותר ממה שאני עכשיו מחוברת?"

תהילה: "אם היינו מורות אולי היתה לנו אווירה אלולית יום-יומית בשעות הבוקר, אבל מי ימנע מאיתנו לעשות לעצמנו אווירה כזו כשאנחנו חוזרות הביתה? כשאנחנו בדרכים? מי מחליט כמה קרבת ה' ראויה לכל אחת? אתן באמת מאמינות לזה שה' מחכה רק למורות ולתלמידות? רק לבחורי הישיבה ואברכי הכוללים ששומעים שיעורי תורה ומוסר ולנו, הבנות שלו שמכלכלות את הבתים האלו – אותנו הוא לא צריך באלול?"

שפרה: "זה נכון, עכשיו כשאנחנו מדברות, אני בטוחה שה' מאזין לכל מילה ולכל רגש של כיסופין שעולה בתוכינו, כתוב 'רחנה ליבה בעי' ה' רוצה את הלב שלנו, לא רק את המילים ואת השיעורים, הוא צריך אותנו בגדר 'מחפשות'."

חגית: "ואז פתאום, יום אחד, אולי בעוד שבוע, נגלה שאנחנו בגדר 'מוצאות'"

היא מחייכת והעיניים שלה מוצפות.

תהילה: "אני בטוחה שאת השיעורים ששמענו בסמינר, פשוט שמענו כי זה מה שהקב"ה כיוון לנפש שלנו באותו זמן, אז היום אני משמיעה לנפש שלי מה שהקב"ה מזמן לי לזמן הזה – אני פותחת שיעורים קצרים של רבנים שמחזקים אותי, לא דברים כבדים, אלא כאלו קצרים, קלילים, שמרימים לי את הנפש, מספיק משפט אחד כדי לחבר אותי להבנה שהיום הוא עוד יום בחודש אלול, לפעמים שיעורים ארוכים אבל מרתקים, כאלו שאפשר בכיף לקפל לידם כביסה".

חגית: "אבל להסתפק בזה? את לא חושבת שמגיע לנו יותר?"

שפרה: "כמו שאמרת תהילה, אפשר תמיד ליצור לנו רגעים של קרבה, אפשר לעשות לנו 10 דקות שיעור משותף בכל יום, אפשר לקבל קבלה חדשה ולהתחיל להתמיד איתה כבר מעכשיו, בלי לחכות לעשרת ימי תשובה, אפשר להכנס הביתה ב-4 ולשים מוזיקה טובה לנפש, לשטוף איתה כלים, לבשל איתה, לרקוד את השיבה שלנו ולהתפלל מנחה, וערבית… "

תהילה: "ואפשר גם לדבר על זה עם השם, המלך בשדה, את יודעת.." היא מחייכת.

חגית: "טוב, אני חוזרת למחשב, אז זה היה השיעור הראשון שלנו לאלול הזה?"

תהילה: "כן, ומי שרוצה להצטרף אלינו, מוזמנת לכתוב לנו בתגובות…" 🙂

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

איך נדע איזה מעשה טוב ואיזה לא טוב? זה המדד שיעזור לכם >>> מכתב כואב: הילדה שנשארה מחוץ לסמינר…. זו אני