גיל ההתבגרות הוא תקופה לא פשוטה, גם לילד וגם להורה.
זהו שלב מעבר טבעי שבו הילד מתחיל לבנות זהות עצמאית ולחפש משמעות, גבולות וערכים משלו.
ה'מרידה' הזו שאתם חווה לעיתים חיונית לעצמאותו ולהתפתחותו. הוא לא נגדכם, הוא רק מנסה להבין מי הוא מעבר למה שהנחלתם לו.
הרש"ר הירש היטיב להגדיר את מהות השינוי בקשר בין הורה לילד, כשהקדיש את ספרו חורב להוריו במילים:
"להורי, שומרי בילדותי, מדריכי בנערותי, ידידיי בזקנותי."
שלושה שלבים. שלוש זהויות הוריות:
שומר בילדות נותן ביטחון, מסגרת וגבולות.
מדריך בנערות מאפשר חופש עם כיוון, לא כופה אלא מלווה.
ידיד בבגרות נשאר כתובת, כשותפות אמיתית.
🧭 ההורה של גיל ההתבגרות הוא כבר לא 'מפקד', אלא מגדלור מאיר, לא מושך ודוחף אלא מראה כיוון ודרך.
גיל ההתבגרות הוא הזמן לשחרר שליטה, אך לא נוכחות.
לא לוותר על גבולות, אבל להצליח להפריד בין ההתנהגות הלא רצויה לבין הילד האהוב.
👂 מה הנער באמת צריך בתקופה זו?
אמון ביכולותיו.
הכוונה ולא ביקורת.
הזדמנות להתנסות, לטעות, וללמוד בעצמו מתוך חופש פעולה ובחירה אישית.
כי כמו שאמר הרב דסלר זצ"ל: “עיקר החינוך הוא לא חינוך למעשה אלא חינוך לרצון".
ורק כאשר הרצון נבנה מבפנים, מתוך חוויה של אמון, קשר ומשמעות – הוא הופך לכוח שמוביל את הילד שלכם להיות לא רק "בן של", אלא אדם גדול ושלם שעומד בפני עצמו.
אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז חוזקות להתפתחות רגשית-חברתית
לשאלות נוספות ותגובות: [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
