הילד שלכם לא חי את החיים שלו כ"סיפור".
בהתחלה הוא פשוט מוצף ב"נתונים".
מילים שנאמרו לו, תגיות שהודבקו לו, מבט מהמורה, צחוק של חברים, הצלחה במבחן, מריבה בבית, השוואה לאח, כישלון, הערה קטנה בדרך.
הכול נכנס פנימה כמו חוטים מבולגנים.
בלי סדר, בלי משמעות ברורה. רק עומס רגשי וחווייתי.
לאט לאט הילד בשל ומתפתח, רוכש כלים, ומנסה לעשות מזה ידע. מנסה לסדר את החוטים ולהבין: "מה זה אומר עליי?", "מי אני?", "איך העולם עובד?"
אבל כאן מגיע החלק הכי משמעותי:
האם כל הנתונים האלו יהפכו בסוף לסיפור בריא או לנרטיב שמחליש אותו?
כי שני ילדים יכולים לעבור חוויה דומה, כישלון במבחן למשל, ואחד יספר לעצמו: "אני לא מספיק טוב" והשני: "קשה לי עכשיו, אבל אני לומד להתמודד".
האירועים לא תמיד קובעים.
הסיפור שנארג מהם כן.
וכאן נכנסת ההורות.
הורה טוב הוא לא רק מי שמתקן התנהגות או מגיב אליה, אלא מי שעוזר לילד לארוג ממנה משמעות.
לא למחוק את הרגשת הכאב, לא לשכנע בכוח ש"הכול טוב".
אלא לעזור לילד לחבר את החוטים בצורה שנותנת תקווה, זהות וכיוון.
במקום שהילד יבנה סיפור של כישלון, לעזור לו לבנות סיפור של תהליך.
איך עושים את זה פרקטית?
🔹 לשאול יותר "מה הרגשת?" ופחות "למה עשית?"
🔹 לעזור לילד לתת שמות לחוויות שלו
🔹 להזכיר רגעי הצלחה גם בתקופות קשות
🔹 לדבר על קשיים כמשהו שאפשר ללמוד ולהתקדם ממנו
🔹 להפריד בין ההתנהגות לבין הזהות של הילד
🔹 לשקף לילד כוחות שהוא עצמו עוד לא רואה בעצמו
כי ילדים זוכרים פחות את העובדות ויותר את הסיפור שהם בנו על עצמם מתוך העובדות. והסיפור הזה… הופך עם השנים לזהות שלהם.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
