קטגוריה: דסי זייבלד בגובה העיניים

חג מתן תורה מאחורינו, אבל כל המהות של החג הזה - הוא להשאר עם מה שקבלנו בו - את התורה ואת דרכי ההתקרבות אליה, אהבתה וחביבותה. והנה, יומיים לאחר החג, דסי זייבלד קולטת, שיש לה טובנה שאסור להשאיר אי שם בין עוגות הגבינה שהתחסלו קליל לספר התהילים שמונח תמיד על המפה

"ותראה השם, את הטנא שאני מכינה לך. שתלתי, השקיתי, גידלתי, עיצבתי ועישבתי, שמתי מוטות מחזקים, דישנתי, התרגשתי עם הגבעול וההתעבות והצמיחה, עם החנטה וההבשלה. סימנתי את הפירות, ואספתי אותם בשתי כפות ידיי להניח בטנא מפרי בטני ולהביא לך את ביכוריי...."

"כל האימהות והאבות של זלמן לייבים, מבינים שזלמן לייב לא עושה בושות – אלא הוא פשוט מלביש את הג'ינס הזה כי הוא רוצה, מסתפר בצורה הזאת כי כרגע ככה הוא אוהב או מרגיש שצריך..."

"יצאנו מהדלת האלקטרונית של נתב"ג אל הבילות הלילה של ארץ ישראל. האוויר היה מלא בריח של מדורות וקטוצ'קס ועצים נשרפים, אותיות פורחות באוויר...."

"ומלכות? מלכות זה מי ומה שאנחנו. הורים עמלים, משתדלים, מחפשים פתרונות ודרכים, מכופפים ברזלים ומרסקים אבנים באצבעות חשופות. כובשים דרך שלא הכרנו, פיתולים חדים וקצות מדרונות...."

הָיִינוּ בְּאוֹתוֹ צְרִיף הֵן וְאָנוּ - שְׂרִידֵי נָשִׁים עַל מַדַּף הַסֶּלַע רְדִידִי אֲנָשִׁים בְּכַף וּבְקֶלַע | תְּלוּיִים בֵּין כְּבָלִים תַּיִל וַחֲבָלִים | אֲסוּפִי שְׁאֵרִית שֶׁל הַנֶּפֶשׁ מִתְפַּלְּשִׁים בֵּין חַיִּים וּבֵין רֶפֶשׁ..."

"אני מציינת פה, שעם כל עומסי האחוזים מתחילת המכתב היה לי קצת עייף בנשומל'ה, וזה לא שרציתי שהוא יגמר – אבל כשהוא נגמר היה לי טוב עם זה. אם בעבר הייתי בוכה כשנגמר חג – הפעם נשמתי עמוק והרמתי רגל גבוה כדי לדרוך אותה חזק לתוך שגרה של קיץ בריא..."

זה קצת יותר מטייל באוויר. אבל זה כל כך ריגש אותי וזה גרם לי לחשוב המון המון על הנושא הזה על זה שבעצם יהודי בכל המהות שלו צריך לחפש כל הזמן את ההקשר הזה של ה "הנני"  . ותוך כדי מחשבה פתאום נפל לי האסימון... (מהההה, אסימון זה לא חמץ ... )

אז לרגל חודש הגאולה והמלחמה שלנו בבית, שלא נגמרת (למה ככה דסי, למה) החלטתי שעייף לי מרצינות ובא לי קצת להקליל את המצב כי גם ככה כבד... ותיכף יתחילו עם ארבעת הבנים, והקושיות והתשובה והשאלה והחזרה,  והשנה אינ לי כח להגדרות כי איראן וחיזבאללה מתערבבים לי גם ככה...

"אני יודעת שזה קשה לפעמים לעשות את זה, אבל – יותר מלפעמים אין לנו ברירה. שכנה רחרחנית, או חברה חפרנית מנצלות רגעי קרבה כדי לגעת בנושאים שלא עם כל אחד נוח לנו לדבר. ואם אין לנו מספיק כוח, או הגדר שלנו לא מספיק גבוהה - מתוך חוסר נעימות ומתוך חוסר ידע איך לעשות את זה אנחנו מרשים לאנשים לפרוץ לנו את הגבולות..."